"אז מה את מאחלת לעצמך לשנה החדשה?", שאל המורה את בתי. “שיהיה לי מעניין”, אמרה הילדה בעיניים בורקות. ואני, למרות שלא נשאלתי, השבתי: “אני מעדיפה שיהיה משעמם ושגרתי”. היה לנו יותר מדי מעניין בשנה האחרונה: קורונה וסגרים, בחירות בפעם הרביעית, מהומות על הגדר, בלוני תבערה, מלחמה בעזה, משבר אקלים, משבר כלכלי, מרוץ הגרעין האיראני, אסונות טבע ושריפות בידי אדם, חילופי נשיאים בבית הלבן והשתלטות מחודשת של הטליבאן באפגניסטן. והיה אסון מירון, והפגנות כן ביבי ולא ביבי, מהומות על רקע גזעני, עשרות מעשי רצח בחברה הערבית ואלימות נגד נשים, שלא לדבר על שחיתות ציבורית ומתקפות על מערכת אכיפת החוק וברגע האחרון ממש בריחה שערורייתית של אסירים ביטחוניים. וכן, היו גם החיסונים והסכמי אברהם. בקיצור, היה כל כך מעניין בסדר גודל שיכול לפרנס עשור. מיצינו.
החברה הישראלית התמכרה לריגושים הנובעים מחדשות מסעירות, שערוריות והתבטאויות פוליטיות המעוררות תגובות שגוררות ריאקציות ואמוציות מילוליות או מעשיות או השד יודע איזה וחוזר חלילה. כבר שנים רבות שהאקלים הציבורי בישראל רווי אוויר חם שזורם בקצב מואץ ובמעגל אינסופי שמזין את עצמו באנרגיות שליליות המכלות כל ניסיון וכל הזדמנות לחיים נורמליים. מתקיימת בנו הקללה הסינית העתיקה “שתחיו בזמנים מעניינים”. לא נורא אם יהיה קצת משעמם.
חכמים הזהירו כי “הבטלה מביאה לידי שעמום, והשעמום מביא לידי חטא”. במילים אחרות, הפחד מהשעמום מכתיב את סדר היום של יהודי מאמין וממלא אותו במטלות ובחובות מסביב לשעון, כדי שיהיה עסוק ולא יתפתה לסטות מהתלם וחלילה יחטא. לעומת זאת, יש הרואים יתרונות בשעמום. מדריכי הורים ממליצים בשנים האחרונות לא להילחץ ולהניח לילדים למצוא את הדרך להפיג את השעמום. לא מעט פסיכולוגים ואנשי חינוך סבורים ששעמום הוא תופעה מרתקת המעוררת חוסר נוחות וחוסר סיפוק, ומשום כך טמונה בה הזדמנות ליצירתיות פורצת דרך. ואם כל זה טוב בשבילנו, אין סיבה שזה לא יהיה טוב בשביל המדינה.
בימים אלה שבין כסה לעשור, כשאנחנו מאחלים שנה טובה ומקווים שניכתב וניחתם לחיים טובים ולשלום, כדאי לדבר בשבח השעמום. מה יצא לנו מהעימותים הפוליטיים האינסופיים, מהנטייה הישראלית לריב ומדון, מתופעות מגונות של חוסר סובלנות בכבישים, חוסר התחשבות ועצימת עיניים כלפי מצוקות הזולת?
הממשלה החדשה הבטיחה לא להתעסק בעצמה, באינטרסים ובסיכויי ההישרדות האישיים. להתרכז בעיקר ולהניח לטפל. עד עכשיו היא הספיקה לאשר תקציב לראשונה זה שלוש שנים וחצי (גם אם חלקים ממנו שנויים במחלוקת), לשקם את היחסים עם ירדן, מרוקו ומצרים, לחמם את היחסים עם האמירויות (פרי הסכמי אברהם שיזם בנימין נתניהו), לייצר ערוצי הידברות חדשים עם האמריקאים, להיפגש עם יו”ר הרשות הפלסטינית וגם לקבל החלטה אמיצה במסגרת ההתמודדות עם מגיפת הקורונה. אפשר וצריך לבקר אותה על לא מעט נושאים, אבל מותר גם לפרגן.
חוזקה של ממשלת בנט בחולשתה. לראש הממשלה שהביא איתו לחתונה נדוניה של שישה מנדטים, אין למעשה על מי להישען, אלא על שותפיו לקואליציית הקצוות. ההרכב הפוליטי המוזר שנולד אחרי ארבע מערכות בחירות סוערות ורוויות יצרים, מחייב את כולם לנהוג באיפוק, בכבוד הדדי ובעיקר בבגרות. הגיע הזמן.
ערב הבחירות לכנסת, במאמר שפרסם ב”הארץ” כתב יאיר לפיד כי ייתכן שהממשלה שתקום אחרי עידן נתניהו לא תחולל הרפתקאות גדולות, אבל “נדמה לי”, כך כתב, “שלא יזיק לנו קצת שעמום בימים אלה. מה שאזרחי ישראל באמת זקוקים לו היום הוא קבוצה של אנשים הגונים, בעלי ניסיון, שמעוניינים לעבוד קשה בשבילם”. האמת שזו חתיכת הבטחה, הלוואי שהממשלה הזאת תקיים אותה. עם השעמום אנחנו נסתדר.