על רקע פניית משרד ראש הממשלה בימים אלה אל בנימין נתניהו, בדרישה להחזיר מתנות יקרות ערך שקיבל במהלך כהונתו כראש הממשלה, כדאי לזכור ולהזכיר שלפי חוק שירות הציבור (מתנות) תש"ם-1979, חל איסור על נושא משרה או תפקיד מטעם המדינה לקבל מתנות, גם אם לא ניתנו באופן סדיר ואינן מסתכמות בעשרות או מאות אלפי שקלים. אחד הסעיפים בחוק קובע גם כי "אם ניתנה מתנה לעובד הציבור או לבן זוגו או לילדו והוא לא סירב לקבלה ולא החזירה מיד, תהפוך המתנה לקניין המדינה או ישלם לאוצר את שווייה".
באמצעי התקשורת המודפסים והדיגיטליים ניתן לאחרונה דיווח מפורט על הפריטים שניתנו לנתניהו ולא הוחזרו, ושעליהם הוא טוען שהם אינם ברשותו, החל בצלחת כסף יקרה עם הכיתוב "שנה טובה" עד קופסת זכוכית מעוטרת בעלי זהב. הציבור מגלה לא מעט עניין בטיב המתנות ובפרטים הפיקנטיים הכרוכים בכך, אבל יותר מכך הוא מעוניין לדעת אם ומתי יחזיר אותם נתניהו למדינה כפי שמחייב החוק.
כדאי גם לזכור שבדו"ח ועדת שמגר לגיבוש כללי אתיקה לחברי הממשלה, שהוגש במאי 2008 נקבע בין השאר כי "חבר הממשלה ישמש דוגמה אישית בכל אורחותיו וינהג בתפקידיו הרשמיים ובחייו הפומביים על פי אמות מידה גבוהות" וכן כי "במילוי תפקידו לא יונחה על ידי שיקולים של רווח כלכלי או אחר שיצמח לו, לקרוביו, למקורביו או לאדם אחר שהוא חפץ ביקרו".
הדו"ח הזה לא זכה להתייחסות, לאישור או למימוש בכל תקופת כהונתו של נתניהו כראש ממשלה, גם בימים שהוא ורעייתו היו נתונים בסדרה של בדיקות וחקירות פליליות. קל להבין מדוע. בדו"ח האמור עולה גם הצורך "למנוע פגיעה באמון שרוחש הציבור לשרים ולטוהר מידותיהם גם אם אין בדברים שעשה חבר ממשלה משום עבירה פלילית". פרק ט"ו בדו"ח אשר מטיל על ראש הממשלה את האחריות להחלה ראויה של כללי האתיקה על השרים, עם סמכות להשעות שר או להעביר אותו מתפקידו, הוא בדיעבד בבחינת לעג לרש.
ועדת שמגר הציעה בין השאר למנות ועדת אתיקה בלתי תלויה, בראשות שופט עליון בדימוס, שתפעל דרך קבע וכל אדם יהיה רשאי לפנות אליה בטענה בדבר הפרת כלל מכללי הקוד האתי שהוצע. היא קבעה גם כי "טענה שהוגשה נגד ראש הממשלה תטופל על ידי ועדת האתיקה". יו"ר האופוזיציה נתניהו בוודאי מצטער על שלא דאג בזמנו לאישור הדו"ח, כי אז היו הדברים הנוגעים להתנהלותו והנחשפים חדשות לבקרים, מתבררים בוועדת האתיקה, ואולי לא מגיעים לכדי בדיקה משטרתית וחקירה פלילית.
חבל שהציבור והתקשורת עוסקים יותר בהשלכות הפוליטיות ובהיבטים הרכילותיים של הנושא מאשר במשמעות החינוכית והחברתית של היעדר נורמות אתיות אצל בכירי הממשל, ובראשם מי שהיה ראש הממשלה עצמו.
הכותב הוא חבר הנהלת תנועת אומ"ץ ולשעבר יו"ר עמותת הסגל הבכיר בשירות הציבורי והנהלת נציבות שירות המדינה