לניסיון של חברות קונגרס פרוגרסיביות למנוע את אישור חבילת הסיוע המיוחד של כיפת ברזל לישראל אין משמעות רצינית בטווח הקצר, אולם היה זה רגע שהביא לידי ביטוי את ההשלכות של שתי הצלחות ישראליות מסחררות לכאורה, שהפכו לכישלון מהדהד: הניצחון במלחמת ששת הימים, שהוביל למפעל ההתנחלות בשטחי הגדה, וההצלחה של הלובי הפרו־ישראלי בקונגרס. בשני המקרים נלווה להצלחה שיכרון כוח, שגרם לעיוורון אסטרטגי, ושניהם קשורים למגמות המתחזקות של ערעור על הלגיטימציה של התמיכה האוטומטית של הקונגרס האמריקאי בישראל.
הניצחון המרשים של צה”ל במלחמת ששת הימים, לאחר תקופה של חרדה קיומית בחודשים טרם המלחמה, הביא לשיא את התלהבותם של יהודי ארצות הברית ושל אמריקאים רבים ממדינת ישראל, שנתפסה כדוד שניצח את גוליית. אולם במדיניות ישראל בשנים שלאחר הניצחון נזרעו הזרעים להיפוך המתמשך בדעת הקהל של רבים ממצביעי המפלגה הדמוקרטית ושל רבים מצעירי הקהילה היהודית ביחסם לישראל. זה קרה לא רק בשל הנטייה הטבעית של פרוגרסיבים לתמוך בצד החלש והמוחלש, אלא גם בשל ההשלכות המוסריות והאסטרטגיות של הכיבוש.
הצלחת תומכי ישראל בקונגרס במשך שנים רבות הופכת גם היא לנגד עינינו לכישלון מהדהד. בשנים הראשונות מדובר היה במטרה מקודשת של ארגונים יהודיים, שרצו לתקן את חוסר המעש של ארצות הברית בזמן השואה ולהביא לתמיכה במדינה הצעירה מוקפת האויבים. אולם ככל שכוחם של הארגונים הללו התחזק, הם החלו לפעול באגרסיביות וביוהרה כדי למנוע כל ביקורת וכל חריגה מתמיכה אוטומטית בממשלות ישראל.
כל עוד ממשלות ישראל עשו מאמץ לקדם שלום ולסיים את הכיבוש, וכל עוד נקטו מדיניות דו־מפלגתית שמנעה מישראל להפוך לנושא במחלוקת – הדבר פעל היטב. אולם במשך השנים איבדו הארגונים הללו קשר עם הרוב הליברלי/פרוגרסיבי בקהילה היהודית ועם רבים ממצביעי המפלגה הדמוקרטית. מעל לכל, הם איבדו קשר עם דור צעיר של יהודים ליברלים אשר מערכת הערכים שלהם שונה מאוד מזו של הוריהם.
מובן שהתרחשו גם תהליכים בארצות הברית עצמה שאינם תלויים בנו, כמו עליית כוחם של מהגרים ושל פוליטיקת זהויות, שרואה בישראל חלק מהממסד הפריווילגי שאליו הם מתנגדים. היו גם תהליכים בקרב הקהילה היהודית, שבה הדור הצעיר אינו רואה בשואה ובנס של הקמת מדינת ישראל חוויות מעצבות כפי שראו זאת הוריהם. אולם גם כלפי התופעות שאינן קשורות רק בנו הגבנו באופן מזיק: יכולנו לנהל שיח אמיתי עם אלו שמבקרים אותנו, אבל העדפנו לכנותם אנטישמים ולנסות לפגוע במסלול ההתקדמות שלהם בפוליטיקה האמריקאית. אנחנו מנסים לקדם חקיקה שמונעת את זכותם לבטא את עמדותיהם באופן לא אלים ובכך פוגעים בערך של חופש הביטוי שהוא ערך מקודש לליברלים אמריקאים.
הימים שבהם הטקטיקות הכוחניות של תומכי ישראל עבדו - עומדים לחלוף מהעולם, וכדאי שנתעשת מהר. הממשלה החדשה בישראל מנסה לשקם את הגישה הדו־מפלגתית, כמו גם את הקשר עם יהודי ארצות הברית הליברלים, וזהו מאמץ ראוי לכל שבח, אך לא מספיק. כל עוד לא ייעשה מאמץ ישראלי כן לסיום הכיבוש וכל עוד ממשלות ישראל ימשיכו להתייחס לביקורת של הפרוגרסיבים כאל לא לגיטימית, התופעות שאנחנו עדים להן כיום יהפכו לבון טון של דור העתיד של מנהיגים ליברלים.
הכותב הוא המנכ"ל הישראלי של "ג'יי סטריט", חבר בוועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית