הבחירות בגרמניה הסתיימו בתוצאה של תיקו בין שתי המפלגות הגדולות, מצב שנותן אפשרויות שונות להקמת קואליציה עתידית לממשל הגרמני. מה שברור הוא שתקופתה של אנגלה מרקל, שהנהיגה ביד ברזל את גרמניה ולמעשה את אירופה כולה, הגיעה לסיומה, והמנהיגים החדשים של המפלגות בגרמניה מכל הקצוות הם צעירים יותר.
מהן ההשלכות של המצב הנוכחי על היהודים בגרמניה ובאירופה ועל היחסים עם מדינת היהודים? גרמניה שלאחר השואה הבינה את אחריותה ההיסטורית לשואה, ליהודים ולמדינת היהודים. כיום, 80 שנה לאחר השואה, כאשר כמעט ולא נשארו בחיים ניצולים, וגם להבדיל פושעי מלחמה, רוב אזרחי גרמניה ורוב הפוליטיקאים רואים את השואה כחלק של ההיסטוריה הרחוקה אשר כבר נדחק לשולי הזיכרון הקולקטיבי, לצד המלחמה הקרה, והאיחוד בין מזרח למערב.
כיום גרמניה מתמודדת עם האתגרים העכשוויים, בהם סוגיית הפליטים ומגיפת הקורונה. רגש האחריות הלאומי של גרמניה, שהיה חלק מהמדיניות של מרקל ב־16 השנים האחרונות, הולך ונעלם מהשטח, וכתוצאה מזה, לא נוכל בעתיד לקוות לתמיכה אוטומטית בנושא הבטחת העתיד היהודי בגרמניה, כמו גם לתמיכתה בביטחונה של מדינת ישראל כמו בעבר.
עליית השמאל בגרמניה מזמן אתגר ליחסים עם ישראל. בעבר, נציגי השמאל הישראלי, קרי מפלגת העבודה, נפגשו בקביעות עם עמיתיהם בשמאל האירופי ושמרו על מערכת יחסים חמה וקרובה. אלא שהיעלמותו של השמאל הישראלי, ובעיקר מנהיגים ידועים כגון שמעון פרס, השאירה את השמאל בעולם חשוף להשפעה אנטי־ישראלית חריפה ולניכור כלפי ישראל.
השלטון הממושך של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, שהתעלם טוטאלית מאירופה המערבית במקרה הטוב, ובמקרה הרע התחבק רק עם הימין, ולפעמים הימין הקיצוני, בעיקר במזרח ובמרכז אירופה, גרם לכך שפוליטיקאים מישראל לא קיימו מערכת יחסים תקינה עם עמיתיהם באירופה ובכך העמידו את ישראל במצב לא פשוט ברוב בירות אירופה.
עד היום חלק הארי של המפלגות בישראל מפחדות להיות מזוהות עם השמאל מבחינה אלקטורלית, בגלל שבפוליטיקה הישראלית השמאל, שלא כמו בארצות המערב, מזוהה עם הרצון לפשרה טריטוריאלית עם הפלסטינים. לכן גם מפלגת יש עתיד, שהייתה יכולה למלא את תפקיד ה"שמאל" בצורה טובה, פוחדת להיראות על ידי הבוחר הישראלי כמפלגת שמאל. הפחד להיקרא על ידי נתניהו "שמאל" עדיין קיים בפוליטיקה הישראלית.
אלטרנטיבה מעשית לתיקון היחסים עם מפלגות השמאל באירופה יכולה להיות מוסד הנשיאות, אשר התחזק מאוד עם מינויו של מייק הרצוג, אחיו של הנשיא יצחק הרצוג, לשגריר בארצות הברית. גם בארצות הברית ישראל נאבקת עם הקו האנטי־ישראלי בתוך המפלגה הדמוקרטית, שהתחזק גם הוא בעקבות התמיכה של נתניהו ברפובליקנים.
אחרי שנים שבהן הימין שלט בהרבה מדינות חשובות בעולם, חוזר השמאל לעמדות מפתח. הגיע הזמן שמשרד החוץ תחת יאיר לפיד, לצד מוסד הנשיאות, יגבשו מדיניות של בניית יחסים טובים עם הדמוקרטים בארצות הברית וגם עם הסוציאל־דמוקרטים באירופה כדי לחזק את מעמדם של ישראל ושל היהודים בעולם.
הכותב משמש כרב הראשי במוסקבה וכנשיא ועידת רבני אירופה