אנחנו יודעים כבר כמה שנים שאחוז המשכילים בישראל גבוה יחסית למדינות אחרות. דוח Education at a Glance השנתי של ארגון ה־OECD, שפורסם לאחרונה וכולל נתונים על מערכות החינוך של 38 המדינות החברות בארגון, ובכללן ישראל, מראה שוב כי בעוד שבמדינות המפותחות האחרות בעלי השכלה על־תיכונית ואקדמית מהווים כ־37% מהאוכלוסייה בלבד, במדינת ישראל עומד שיעורם על 50.1%.
אלא שנתונים שפרסם לאחרונה מרכז המחקר והמידע של הכנסת, מלמדים כי הכניסה לעולם ההשכלה הגבוהה אינה נחלתם של כלל חלקי החברה הישראלית. הסך הכולל הוא משביע רצון, אך לא כולם נוטלים בו חלק במידה שווה.
לבקשת מרכז המחקר והמידע של הכנסת, בחנה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את שיעורם של צעירות וצעירים בגילי 18 עד 30 הנכנסים בשערי ההשכלה הגבוהה בחלוקה לפי אשכולות חברתיים־כלכליים של מקומות מגוריהם.
מתברר כי ביישובים מבוססים מספר הסטודנטיות והסטודנטים החדשים גדול משמעותית: ביישובים המשתייכים לאשכולות הגבוהים (9־10) עומד שיעורם על 69.3%, בעוד שביישובים המשתייכים לאשכולות הנמוכים (1־2) השיעור הוא 16.5% בלבד. הסיכוי של צעירות וצעירים המגיעים מיישובים חזקים לרכוש השכלה גבוהה גבוה אפוא פי ארבעה ויותר מזה של אלו הגדלים ביישובים מאשכולות מוחלשים.
נתונים אלה מצטרפים לנתונים אחרים שאספה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המלמדים כי בישראל קיים קשר מובהק בין השכלת הורים להשכלת ילדיהם: ככל שהשכלת ההורים גבוהה יותר, כך הסיכוי של ילדיהם לרכוש השכלה גבוהה גדול יותר. הסיכוי של בני 30 להיות בעלי השכלה גבוהה כאשר לפחות לאחד מהוריהם יש השכלה גבוהה גבוה פי 2.5 מהסיכוי של אלו שהוריהם חסרי השכלה גבוהה.
למרבה הצער, נתונים אלה מוכיחים כי אין בישראל שוויון הזדמנויות של ממש. ההשכלה הגבוהה, שמהווה את דלת הכניסה לתעסוקה והכנסה עתידיות, אינה פתוחה בפני כולם באופן שווה. מי שבא ממשפחה וקהילה מוחלשות יתקשה לרכוש השכלה שתאפשר לו מוביליות חברתית, וכך עובר הריבוד החברתי־כלכלי מדור לדור.
באחריותה של מערכת ההשכלה הגבוהה לעודד צעירות וצעירים מכל חלקי החברה הישראלית לרכוש השכלה גבוהה, ובעיקר להסיר את החסמים החברתיים־כלכליים העומדים בפניהם. לכל הצעירות והצעירים בישראל מגיע להחזיק במפתחות לחיים מלאים ומספקים, ללא קשר למאפייני המשפחה והיישוב שבהם גדלו.
הכותב הוא נשיא האקדמית חמדת, מכללה לחינוך בשדות נגב.