ידוע כי ענף הגיל הרך, ספג בשנים האחרונות מכות קשות והוא סובל מתדמית בעייתית ויחסי ציבור גרועים: התעללויות בפעוטות, מטפלות אלימות שאינן ראויות, טיפול שאינו הולם, ומשבר אחד בשם קורונה שהוסיף שמן למדורה בנושא גבייה, כספים וסגירת שערי הגן  להורים, כך שהם אינם יכולים להיכנס פנימה, כל אלה הובילו למשבר אימון חריף עם ציבור ההורים שמשפיע מיידית בשטח ומביא לנטישת עובדים וסגירת גנים וכיתות.

יומה של מנהלת מעון לגיל הרך מתחיל בשתיים-שלוש הודעות בוואטסאפ של עובדות שלא יכולות להגיע לעבודה מטעמי: מחלה/בידוד/מחלת ילד. הודעות מסוג זה מכניסות את כל המעון לסחרור, כי הודעה שמתקבלת בשעה 06:00 בבוקר, לא משאירה סיכוי למצוא מחליפה ראויה בפרק זמן כל כך קצר. ואם אין סיכוי למצוא מחליפה ראויה, והמעון חייב להיפתח ולשדר "עסקים כרגיל", אין מנוס מלהתפשר ולאלתר. וכך קורה, שכמעט כל שבוע, הילדים חווים בעיקר חוסר בצוות, אבל גם קרוסלה של דמויות חדשות שבאות והולכות.

עבור חלקן זו הפעם הראשונה בעבודה מהסוג הזה, אחרות יכולות לנטוש גם באמצע יום העבודה "כי זה לא מה שהן חשבו", והשאר באות ועושות את מה שדרוש מתוך הנחה שכרגע זו עבודה זמנית. כך או כך, הילדים הם אלה שסופגים ומשלמים את המחיר.

ילדים רכים וצעירים זקוקים ליציבות, בעיקר בחודשי השנה הראשונים, בהם הם נקלטים ומסתגלים בתוך המעונות. הם זקוקים לדמויות קבועות ומשמעותיות, הם זקוקים לידיים שירימו ויחבקו בכל פעם שיקבלו מכה, שיחוו תסכול או נפילה. הם זקוקים לעיניים שיראו אותם ואוזניים שישמעו את קריאות השמחה שלהם, וגם את הכאב. הם זקוקים לצוות יעיל, מתפקד ונוכח.

זה לא סוד שהמחסור בכוח האדם בתחום הוא נוראי וזועק לעזרה. הגננות כורעות תחת הנטל, וההורים חסרי אונים וכועסים. והנה לכם התסכול, כי כולם צודקים.

אז מה ניתן לעשות?

צוותי החינוך עובדים בתנאים לא פשוטים, שעות ארוכות מידי, ימים ארוכים מידי ומשתכרים מעט מידי. בהחלט דרוש שינוי והטבה בתנאים שלהם. שביתה כבר בתחילת השנה, מעכבת את ההסתגלות והקליטה של הילדים במעון, היא אמנם מציפה את הנושא ומעלה אותו למודעות ולסדר היום, ובכך חשיבותה הרבה. אבל, לצערי, זה עדיין לא מספיק.

סקר שנערך בארה"ב, הצביע על הנתון המעניין, שבמניין הסיבות לעזיבת מקום העבודה, נושא השכר נמצא במקום הרביעי בלבד. במקומות הראשונים נמצאת האווירה החברתית והסיפוק המקצועי.

ענף הגיל הרך חייב לעבור ליטוש רציני, הן מבחינת העוסקים בתחום והן מבחינת המדינה וההתייחסות שלה לגיל הרך. העלאת השכר היא אכן הכרחית, אבל בד בבד עם אותה העלאה יש להעשיר את הצוותים בתכנים ייחודיים לגיל הרך, בתכנים להתפתחות אישית ולמודעות עצמית, הדרכות והשתלמויות מקצועיות.

מנהלות המעון, חייבות להפסיק להתפשר ולהתחיל לדרוש ולאכוף את כל נושא האתיקה המקצועית של הצוות, אתיקה שתכלול בין היתר: תקשורת מכבדת, אמפתיה ואכפתיות כלפי הילדים, ומי שלא נמצאת מתאימה או עומדת בדרישות לא לקבל לעבודה.

הורים, אתם מגיעים לגן פעמיים ביום. הנוכחות שלכם חשובה לילד ולצוות שעובד אתו, עליכם מוטלת החובה להגיע נחמדים ובחיוך לגן. גם אם הילד בוכה ומסרב להיכנס לגן, גם אם גיליתם נשיכה אתמול בערב ואתם רוצים "להראות לה", גם אם הגעתם לאסוף את ילדכם וראיתם שהוא משחק לבד בצד, גם אם אתם כועסים ועצבניים בגלל איזשהו נושא בעבודה, גם אם כל אלה ועוד... תיכנסו לגן בחיוך, תהיו נחמדים. זה משרה אוירה טובה ונעימה, ונותן תחושה טובה לכל הצוות ולילדים. אח"כ, בערב, בטלפון, תבררו את כל מה שקרה.

תחום הגיל הרך שונה מכל תחום אחר בחינוך הפורמלי. בגיל הרך ההורים מעורבים בכל התהליך והם חלק בלתי נפרד ממנו, התינוקות והפעוטות עדיין לא מדברים ולא יכולים להביע את עצמם, מה שגורם לתלות מוחלטת של שני הצדדים: הצוות תלוי בהורים על מנת לקבל מידע אינפורמטיבי ורלוונטי לגבי הפעוט וההורים תלויים בצוות בדיוק בשביל אותה מטרה. במשוואה הרגישה והעדינה הזו, שיתוף הפעולה ושקיפות מלאה בין ההורים לצוות הוא הכרחי על מנת שיתקיים טיפול מיטבי בפעוטות.

השביתה הזו אמורה להעיר אותנו ולדבר אל כולנו. אלה הילדים שלנו שנמצאים שעות רבות במעונות היום. הגיע הזמן שנהפוך את תחום הגיל הרך לפרופסיה ונתייחס אליו בכבוד הראוי לו.

הכותבת היא מומחית גנים ממכון אדלר