ראשי הממשלה צריכים לזכור כי כל הצלחה של מערכת הביטחון - נזקפת גם לזכותם

יש כמה קלישאות הבנויות על משחקי מילים שנהוג להשתמש בהן בהקשר למערכת הפוליטית, למשל “סוד כוחה של הממשלה טמון בחולשתה” או “חשיבות הפגישה נמצאת בעצם קיומה”. לאחרונה אנו עדים למציאות פוליטית־תקשורתית שעשויה לייצר ניסוח חדש בכל הנוגע לדמותו של שר הביטחון בני גנץ: “סוד כישלונו טמון בהצלחתו”.

לאחרונה מתפרסמים, שוב ושוב, סקרי דעת קהל הבודקים מידת הערכה לתפקוד שרים ובדיקת מידת הפופולריות שלהם. הבעיה הגדולה של גנץ היא שההערכה הציבורית לתפקודו כשר הביטחון גדולה פי אחד וחצי לפחות משל כל שר אחר, ואף מזו של שני ראשי הממשלה (המכהן והחליפי).

כיוון שעם הצלחה כשר ביטחון קשה להתמודד, מיד עם פרסום ההצלחה הגנצית התחלנו לראות בתקשורת פרסומים שונים ומשונים נגדו, בהם ציטוטים של גורמים עלומים נגדו. זהו שדה חדש לאחר שהפרסומים על “בוגדנותו” הפוליטית ופלירט מחודש עם נתניהו לכאורה לא הורידו את התמיכה הציבורית בו.

מסתבר שהציבור יודע היטב מתי יש אמת בידיעה ומתי היא פייק, ואינו זקוק ליונית לוי לבדיקת עובדות. מסתבר גם שהציבור מרגיש בטוח כאשר גנץ מכהן כשר ביטחון ואפילו מעניק ציון לשבח לגנץ על פעילות מדינית, למשל מסע לארצות הברית להשגת מימון לכיפת ברזל, פגישות עם מלך ירדן ואף עם אבו מאזן, ומתרשם פחות מתקיעת מזוזות בשגרירויות ישראל באמירויות של לפיד, ואפילו רחמנא ליצלן מנאום מתקפה על מערכת הבריאות במרכז האו”ם בניו יורק מצד בנט.

אם כן, אנו עדים לניסיון לגמד את גנץ. לא מן הנמנע שהפרסומים נגדו בלשון מעורפלת שלפיהם לא עודכן על כוונת ראש הממשלה לחשוף את המבצע לאיתור מידע על רון ארד - נועדו גם הם להעליב, להשפיל ולגמד כאילו לא מדובר בשר הביטחון של מדינת ישראל, שעל פי חוק יסוד: הצבא מפקד על צה”ל מטעם הממשלה.

כולי תקווה שגנץ קורץ מחומר מיוחד, כלומר שהוא בלשון הגשש החיוור “בלתי עליב” כי כשמדובר בשר ביטחון, אין מקום למשחקי אגו ולהיעלבויות. ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה שר ביטחון שנעלב, אבל כפי שנכתב בסוף השבוע באחת הפרשנויות האנטי־גנציות, יש לי הרושם שהמקנאים עומדים על סף חציית קו אדום.

חשוב שראשי הממשלה המכהן והחליפי יזכרו כי כל הצלחה של מערכת הביטחון - נזקפת גם לזכותם. על בנט ולפיד לבנות אקסיומה פוליטית חדשה, שבה פרגון הוא שם המשחק.