במלחמה על דעת הקהל ישראל הניחה לעצמה להישאר מאחור ולהפסיד

מדינת ישראל נתונה במלחמה על קיומה, אבל אתם אינכם יודעים זאת. במשך 75 שנה לא יכלו אויבי ישראל להביס אותה בשדה הקרב. יותר מכך, בהתחשב בנתונים מעוררי הקנאה מהעשור האחרון, אויבי ישראל אינם יכולים להביס אותה גם בשדה הכלכלי. ועם זאת, אנחנו עומדים בנקודה מסוכנת יותר מאי־פעם.

זאת משום שההישגים הללו הם רק חלק מהמשוואה של ביטחון ישראל והמלחמה על ביטחונו של העם היהודי. אויבי ישראל פתחו חזית פוליטית חדשה במתקפותיהם, וישראל מפסידה במלחמה הזאת, שלא מתנהלת בגבולותיה, בשמיים או על הקרקע.

המלחמה היא על דעת הקהל, והיא מתחוללת בקמפוסים של אוניברסיטאות ועל גבי מיליארדים של טלפונים חכמים. ישראל הניחה לעצמה להישאר מאחור, והדבר אמור לגבי יהודים בארץ ובגולה, בכך שהיא לא נלחמת בשקרים המופצים עליה מדי יום, בעיוותים, בחוסר הכנות ובהכפשות באופן ברור וחד־משמעי. הנחנו לזה לקרות במשמרת שלנו.

אלו המתנגדים לקיומה של מדינת ישראל השתלטו על כלי תקשורת גדולים רבים, והדעה הקדומה שיש להם על ישראל חדרה למערכות ואף, לכאורה, לדיווחים המשמשים שופר לשיח אנטי־ישראלי ואנטישמי שהיה גורם לאחים המוסלמים לחוש גאווה. הם מכנים את ישראל "מדינת אפרטהייד" ומאשימים אותה ב"טיהור אתני" ו"פשעים נגד האנושות" - אך ורק משום שהיא עומדת על זכותה להגן על עצמה. ברשתות החברתיות תוקפים משפיענים את ישראל משום שהיא מגינה על עצמה מהתקפות טילים שארגוני טרור משגרים אליה.

בעבר העבירו עוכרי ישראל כספים לאויבי המדינה לצורך רכישת כלי נשק ומימון ארגוני טרור של מתנדבים. כיום הדבר נעשה בדרכים ערמומיות יותר. הם חדרו בהצלחה לבעלות ברית של ישראל, ובהן ארה"ב, באמצעות התקשורת והאקדמיה. הדבר גרם לקרע בקרב יהדות ארה"ב. סטודנטים ואנשי אקדמיה יהודים זוכים ליחס מלעיג באופן גלוי ומצונזרים. הם נענשים בגלל הבעת תמיכה בישראל, כולל בידי עמיתיהם היהודים. האוניברסיטאות מכירות בבעיה, אך רובן אינן עושות דבר מחשש לגינויים.

בשדה הממשל והפוליטיקה מתחילות בעלות הברית של ישראל והעם היהודי, כולל יו"ר בית הנבחרים האמריקאי, להרכין ראש בפני סיעות קיצוניות וכן, למרבה הזוועה, להסכים למשוך באופן זמני את קולותיהם בהצבעה על מימון כיפת ברזל. רובם טוענים שפעילותם מבוססת על התנגדות למדיניות מסוימת של ממשלת ישראל ולנזק שנוסף לצעדים שהיא נוקטת כדי להגן על עצמה. עם זאת, אין עוררין על כך שחלק גדול מפעילות זו נובע מהתעלמות, מחוסר כבוד או משנאה גמורה כלפי יהודים.

כאן המקום לציין כי אנחנו רואים פחות הפגנות בקמפוסים ופחות זעקות של ידוענים כשהדבר נוגע לגינוי של סין, איראן או קוריאה הצפונית על הפרות זכויות האדם המתרחשות בהן בפועל.

למרבה הצער, ישראל התעלמה מהמגמה הזאת לאורך שנים. אומנם ביטחון צבאי הוא הכרחי, אבל הוא רק חצי מהמלחמה המתנהלת נגד המדינה. אף ממשלה לא התייחסה ברצינות לאיום הזה, מתוך מחשבה שפריחה כלכלית, צבא חזק, חומת המגן של בעלות ברית חזקות והרצון הטוב שהתעורר לאחר מלחמת העולם השנייה כלפי היהודים - הם כל מה שישראל צריכה.

ללמוד לקח מהעבר

ישראל חייבת לקחת חלק במלחמה הזו. כדי להמשיך לשרוד, על המדינה להתאחד מבפנים ולהפגין אחדות כלפי חוץ. איך נוכל לצפות מהעולם לעמוד שוב מאחורינו ולצדנו אם אין אנו מסוגלים לעשות זאת בעצמנו?

לא מקובל עליי שיהודים חרדים בישראל יסרבו לעמוד לצד אלה שהם חילונים. לא מקובל עליי שבליכוד מסרבים לעבוד עם הממשלה והקואליציה. גישה כזו גורסת שאם הניצחון חמק ממפלגתם, מנהיגי הליכוד יתנתקו ויעמדו בצד. גישה כזו היא מתנה לחמאס, לחיזבאללה ולאיראן.

יש בכך גם איתות חזק ליהודי התפוצות שהפילוג הוא מקובל. לכן אין זו הפתעה שאנחנו רואים שבירה של השורות גם מחוץ לישראל: חרדים קיצונים נגד חילונים; קונסרבטיבים נגד פרוגרסיבים; שמאל נגד ימין ולהפך. במשך 15 שנה הזניחה ישראל את יהדות התפוצות וציפתה שבריתות ישנות שנכרתו במאה ה־20 תחזקנה מעמד. אבל אין זה המצב. בלי תמיכה מאוחדת וההתחייבויות הפוליטיות המגיעות איתה, ישראל פשוט לא תשרוד.

התקדים ההיסטורי לוקח אותנו בחזרה לשנת 1938. יהודי אירופה הפצירו בממשלת ארה"ב ובממשלות זרות אחרות להעניק להם חסות ככל שהיטלר התקדם בכיבושיו. ברגע האחרון, אף על פי שמדינות שהשתתפו בוועידת אוויאן הסכימו לקלוט פליטים יהודים, נסוג נשיא ארה"ב פרנקלין רוזוולט, שחש כרסום בתמיכה בו וחשש ממפלה בבחירות הקרבות. לפיכך הוא הסכים לקבל מכסה זעירה בלבד של פליטים, המדינות האחרות הלכו בעקבותיו, ויהדות אירופה נמחקה.

ניתן היה למנוע זאת אז, וניתן למנוע זאת עכשיו. כדי למנוע אסון עלינו ללמוד לקח מהעבר. אני מפציר במדינת ישראל להתייחס למלחמה הפוליטית ברצינות.

הכותב הוא נשיא הקונגרס היהודי העולמי