בישראל מציינים השבוע את שבוע הבטיחות בדרכים. ישיבת הממשלה, ועדות הכנסת השונות והמליאה יעלו את הנושא לסדר היום. זהו שבוע בטיחות בדרכים עצוב במיוחד לנוכח הזינוק החד במספר ההרוגים השנה מתאונות דרכים, כ־20% בהשוואה לשנה שעברה. אינני תופס כיצד החברה הישראלית המקדשת את החיים, ממשלות ישראל ושרי ושרות התחבורה והבטיחות בדרכים לדורותיהם, מתעלמים מהציווי ומהמצווה "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" ונמנעים ממאבק עיקש וחסר פשרות למען קדושת החיים.
אסון מירון, מגיפת הקורונה, האלימות בחברה הערבית והאלימות כלפי נשים - הם טרגדיות עצומות שרק מחדדות ומחזקות את החובה של כולנו להילחם ביתר שאת על הצלת חיים. התבשרנו לאחרונה על תוכנית חומש תחבורתית המבוססת על חזון מרחיק לכת וכוללת תקציבים לשיפור התחבורה הציבורית, שיפור התשתיות ביישובי החברה הערבית ועוד. השרה מרב מיכאלי גם מבקשת לגמול אותנו מהשימוש ברכב הפרטי. חזון אמיתי ושאפתני. אני מאחל לשרת התחבורה והבטיחות בדרכים ולכולנו שנזכה להגשמת התוכנית ונקטוף את פירותיה.
עד שהחזון ימומש, על השרה להתעשת ולהכריז גם על תוכנית שתביא לצמצום הקטל בדרכים. תוכנית עם תקציב ראוי שמאפשר פעולה, עם מטרות שאפתניות בדומה למתרחש במדינות המובילות בבטיחות בדרכים. שתי התוכניות – התחבורתית וזו המבקשת להציל חיים - חייבות להיות שלובות זו בזו. הסתמכות רק על תוכנית תחבורה ללא צמצום הקטל בדרכים, נידונה לכישלון. הציפייה שלי מהשרה מיכאלי היא שתציג במהרה תוכנית לאומית לבטיחות בדרכים שתצא לפועל על ידי הזרוע הביצועית לנושאי הבטיחות בדרכים – הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. מטרת התוכנית היא להציל את חייהם של מאות ישראלים ולשים סוף להתעלמות של ממשלות ישראל מהמחיר הכבד שאנו משלמים על הזכות להיות ניידים. המחדל הזה עולה לנו בדם.
אני קורא לשרה להציב שתי מטרות־על עד שנת 2025: המטרה הראשונה היא להפחית את שיעור ההרוגים מתאונות דרכים בכ־50%, כלומר פחות מ־200 הרוגים בשנה. המטרה השנייה היא להציב את מדינת ישראל בין חמש המדינות המובילות בעולם בבטיחות בדרכים. אלו לא מילים בעלמא, עד לא מזמן היינו מאוד קרובים להשגת המטרות הללו. בשנת 2012, לאחר עשור של השקעה ממשלתית, מספר ההרוגים מתאונות דרכים ירד אל מתחת ל־300. מדינת ישראל קצרה את פירות ההשקעה אשר הציבו אותה בעשירייה הראשונה של המדינות המובילות בעולם בבטיחות בדרכים.
המאבק בקטל בדרכים הוא רב־תחומי מטבעו. כאשר כל משרד פועל באופן בלתי תלוי, ללא תיאום עם המשרדים האחרים, זהו מתכון לכישלון שאותו אנו רואים כיום. דוח של המועצה האירופית לבטיחות בדרכים דירג את ישראל בין שלוש המדינות הגרועות באירופה בצמצום מספר ההרוגים בעשור האחרון.
ניתן בנקל לחולל מהפכה של ממש בהובלתה של השרה לבטיחות בדרכים. מיקוד בחינוך ובהסברה לאוכלוסיות בסיכון, וחיזוק אגף התנועה במשטרה על ידי תוספת של שוטרים, ניידות ואמצעי אכיפה אלקטרוניים - יובילו בהכרח ליצירת הרתעה. שיפור קטעי כבישים אדומים ומסוכנים הגובים את חייהם של עשרות ישראלים בכל שנה, וחיזוק וייעול מערכת המשפט כך שתמנע מעברייני תנועה סדרתיים מלאחוז בהגה ולסכן את כולנו בכביש - הם פעולות שהביאו להצלחה כבירה בכל העולם, הצלחה שפירושה הצלת חיים. אז למה לא אצלנו? בידיה של השרה לבטיחות בדרכים הזכות והחובה למנוע שכול, צער וכאב ממאות משפחות. עליה לשים בראש סדר העדיפויות את הצלת החיים.
הכותב הוא חתן פרס ישראל, יו"ר ומייסד עמותת "אור ירוק"