כאזרח ערבי, אני מוצא את עצמי מחפש ימים כלילות אחר חזון אופטימי לחברה רב-תרבותית בה אני חי ומייחל לחברה שפויה יותר לילדיי ונכדיי בהווה ובעתיד. למדינה היהודית ולחברה היהודית יש חזון והוא נקבע במגילה שנכתבה ונחתמה ע"י מקימיה בתחילת דרכה. החזון לא לקח בחשבון שבמקביל להקמת המדינה נוצרה בשטח מציאות של נכבה של העם הפלסטיני שרובו חי בגלות. הנכבה מתארת תחושה של אבדון ומציאות כואבת וקשה אליה קמו הערבים הפלסטינים אשר חלקם הם כיום אזרחי ישראל המשוועים ברובם המכריע אחר חזון אופטימי שיהווה עבורם את האור שבקצה המנהרה.
מציאות כואבת זו של הערבים אזרחי ישראל המהווים 20 אחוז מהאוכלוסייה, מנעה מהם להביט בכלל לכוון החזון שנכתב במגילת העצמאות גם אם חלק ניכר ממנה היה יכול לפתור את הבעיות הקשות ביותר שלהם אם רק המנהיגים היו מיישמים אותה כלשונה. יישום חזון שכזה, גם אם הוא נבנה על פצעי הפלסטינים, היה יכול להביא את המדינה לכוון חברה רב-תרבותית הרבה יותר שוויונית ממה שהיא כיום. לאור אישור התכנית החברתית-כלכלית בממשלה לטובת החברה הערבית בישראל, תכנית שעדיין נמצאת רק על הנייר, יש מקום להתייחס לחזון המדינה ולראות את ההקשרים הרלוונטיים למטרות התכנית. הקשרים שכאלה יבהירו למתנגדיה שהתכנית אינה רק לטובת הערבים אלא גם לטובת החברה כולה שמתיימרת להיות רב תרבותית.
אם נתייחס לשני המרכיבים הראשונים המתייחסים להכרזה על מדינה יהודית ועל קיבוץ גלויות של העם היהודי, נראה שהם כבר הפכו למציאות ולא רק בגדר חזון ומכאן שאין הם נתונים בסכנה מבחינת החברה היהודית. אם נמשיך לבדוק את שאר סעיפי החזון ניווכח עד כמה מרכיביו נוגעים בבסיס לשוויון רב תרבותי בחברה. אין בחלק זה של החזון שום דרישה לא הגיונית מהערבים הפלסטינים אזרחי ישראל לנטוש את ההיסטוריה הכאובה שלהם, לשכוח את משפחותיהם בגולה, לשיר את המנון התקווה עם "נפש יהודי הומיה", ולהילחם כחיילים במשפחותיהם הפלסטיניות הנמצאות בשטחים ובגולה, תרתי משמע.
הכותב הוא מרצה באוניברסיטת תל אביב
ואלה הם סעיפי החזון:
1. מדינת ישראל תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה! אנחנו כערבים מייחלים לפיתוח הערים הערביות וזקוקים לתקציבים מהמדינה כדי לעשות זאת.
2. מדינת ישראל תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל! ובכן, אנחנו כמוסלמים וכנוצרים מאמינים בכל הנביאים של היהדות (זו עובדה דתית שאין עוררין עליה) ומכאן שאין לנו שום בעיה שיסודות נביאים אלו יתאימו גם לנו כאזרחים שווים בין שווים. 3. מדינת ישראל תקיים שוויון חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין. אנחנו כאזרחים ערבים, מייחלים לשוויון שכזה אך במקומו קבלנו, כמו יריקה בפרצוף, את חוק הלאום שנחקק על רקע פוליטי בלבד; 4. מדינת ישראל תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות ותשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות. האם כל המאבקים והניסיון לשנות את הסטטוס-קוו הדתי בירושלים המזרחית, והניסיונות לבטל את השפה הערבית כשפה רשמית בארץ לא נראים הזויים לאור סעיפים אלו? האם הדרישה לשוויון בתקציבים לחינוך והתרבות הערבים לא נראית מיותרת לאור סעיף זה?
4. "אנו קוראים לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה הזמניים והקבועים". אם רק היו מקיימים את כל מרכיבי הסעיף הזה בחזון, לא היה צורך לדרוש השכם וערב לשלב את הערבים במשרדי הממשלה עפ"י ייצוגם באוכלוסייה הכללית ולא היינו צריכים להתריע שנים על הצורך באכיפה לא סלקטיבית של המשטרה כדי שנוכל לחיות בשלום ללא אלימות שאינה מבדילה בין יהודי וערבי?
לסיכום, לו המנהיגים אשר אוחזים בהגה השלטון כבר 73 שנה היו מקבלים החלטה ברורה ליישם את שאר מרכיבי החזון של מקימי המדינה שהם הם קבעו אותו, לא היינו נמצאים כרגע במציאות הקשה של חברה רב תרבותית שסועה מלאה בשנאה המחכה למלחמה הבאה. על מנהיגי המדינה להתנער מחוסר הביטחון המתמשך שמנע מהם לשנות לטובה את פני הארץ ולדהור לכוון שוויון אזרחי מלא ללא הבדל דת גזע ומין. התכנית הכלכלית המכובדת שאושרה בממשלה מהווה צעד ראשון לכוון חיובי שכזה. אני מאמין בלב שלם שעלינו כולנו כבני אנוש, ערבים כיהודים, לשקוד לילות כימים עד להשגת שלום כלכלי, חברתי רב-תרבותי בחלקת האדמה בה אנו חיים שכן לאף צד אין לאן ללכת. שלום שכזה אינו מחייב אף צד לבטל את זהותו או את עברו אלא רק למצוא את המכנה המשותף בחזון שיבנה את עתידו, ויפה שעת אחת קודם.