רק אנשים תמימים מאוד יכולים להאמין לתירוצים המשפטיים כביכול של גדעון סער ושל היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט לפיהם החוק שימנע מנתניהו להרכיב ממשלה בבחירות הבאות – הוא "חוק דמוקרטי". גם אדם שאינו משכיל ביותר מכיר מילדותו את חזקת החפות המפורסמת הנהוגה בכל העולם והקובעת שאדם הוא חף מפשע אלא אם הוכחה אשמתו מעל לכל ספק סביר.
סער ומנדלבליט מנסים להפוך את המובן מאליו על פניו ולקבוע הוראה בחוק כאילו מי שנאשם בפלילים הוא פסול מלכהן כראש ממשלה, ואישום פלילי כבר קובע את עתידו הפוליטי ואת עתידם הפוליטי של כמיליון מצביעים הבוחרים בו. הם מעלימים בנימוקיהם את העובדה שהצעתם היא במהותה הצעה פוליטית לפסילתו של נתניהו אישית. אין שום מדינה בעלת משטר פרלמנטרי שקבעה חוק שרירותי כזה – שלפיו כתב אישום בלבד, שנכתב על ידי פקידים משפטיים, פוסל ומעניש למעשה לא רק את הפרט, אלא גם את ציבור בוחריו.
ראוי לחשוב שמי שקובע הגשת כתב אישום - אלה הם פקידי משרד המשפטים שאינם מלאכים משמיים, אלא אנשים בשר ודם עם השקפות עולם פוליטיות. במצב החוקי הנוכחי, רק שופטים מקצועיים לאחר קיום משפט כהלכתו רשאים לפסוק לחובת נאשם לפי כתב אישום.
אך סער ומנדלבליט מנסים בהצעת החוק שלהם לשים את העגלה לפני הסוסים: די לדעתם בהגשת כתב אישום נגד נתניהו כדי שניתן יהיה לפסול אותו לכהונה שהוא הוכיח עצמו ראוי לה במעשיו. דהיינו, ההחלטה מי יהיה ראש ממשלה נלקחת מהציבור ותהיה נתונה בידי פקידים שלא מן הנמנע שבחלקם הם בעמדתם הפוליטית נגד נתניהו.
האם זה "צעד דמוקרטי" או שזה צעד לעבר דיקטטורה של אוליגרכיה שאיננה נבחרת, אלא מקבלת משכורת כמו רוב השכירים והפקידים בכל מפעל המעסיק אותם? באיזו זכות מתיימרים פקידים אלה לקבוע את עתידו של העם ואת המנהיגים שהוא בוחר בהם להובילו? בהינף קולמוס של הגשת כתב אישום הם למעשה מביאים קץ לצורך בבחירות כי מראש, על ידי הגשת כתב האישום, הם יקבעו שפלוני ייפסל מכהונה כראש ממשלה.
מבחינתי, זוהי הצעת חוק להשלטת שלטון פקידים כי גם היועץ המשפטי לממשלה הוא רק פקיד, ולפי ועדת אגרנט שקבעה את מעמדו, הוא רק בעל זכות ייעוץ לממשלה, אך לא קובע מדיניות ובוודאי שאין לו זכות לפסול את נתניהו. על הכנסת לדחות את הצעת החוק הזו ולזכור שבפוליטיקה אין לזלזל בעם: הצעת חוק כל כך חתרנית ושלילית פוגעת ישירות בלב הדמוקרטיה, ותגרום זעזוע ומרירות נפשית עצומה אצל בוחרי המחנה הלאומי.
כדאי לכולנו לזכור את שתי אמרותיו הגאוניות של הנשיא האמריקאי אברהם לינקולן, הראשונה בנאומו בגטיסברג בשנת 1863: "הממשל צריך להיות של העם, על ידי העם ועבור העם", וכן המשפט "ניתן לשטות בכל העם חלק מן הזמן, ובחלקו במשך כל הזמן – אך אי אפשר לשטות בכולם כל הזמן".