ששת הארגונים ששר הביטחון בני גנץ הכריז עליהם כעל ארגוני טרור הם ממשיכי דרכם של גופים טרוריסטיים שהחלו לפעול בעולם בשנות ה־70, ככאלה המנצלים את הפתח הרחב שהדמוקרטיות המערביות פרצו בתחומי זכויות אדם למטרות הפוכות לגמרי.
מיליוני הדולרים והיורו המוזרמים על ידי מדינות במערב לקופת הטרור הפלסטינית במסווה של "זכויות אדם" או "העצמת נשים" הם מבחינת התורמים לא יותר מאשר ניקיון המצפון, תהליך קתרזיס שהחל מיד אחרי הקמת מדינת ישראל. מדינות סקנדינביה, מהתורמות העיקריות לגופים הללו, עושות זאת כי לדידן הן מנסות לתקן עוול: הקמת מדינת ישראל על חשבון הפלסטינים.
תיקון עוול? רחוק מכך. אולי מוטב שיכנו זאת הנצחת הטרור או עידוד הטרור ותחזוקו. לולא כספן של מדינות אלה, הארגונים הללו כבר היו נעלמים מזמן. הפתרון נעוץ אפוא בהוכחת הדברים. כפי שאריאל שרון הוכיח לג'ורג' בוש הבן כי ערפאת עוסק בטרור, פעולה שהביאה לבידודו במוקטעה, וכפי שלפי דיווחים זרים, ישראל מוכיחה מעת לעת לאמריקאים ולרוסים כי איראן פועלת בשטחה של סוריה, כך יש לעשות גם בתחום הארגונים המוסווים הללו.
קופת הצדקה של כל סניף אסלאמי ביהודה ושומרון היא מוסד תמיכה פיננסי במחבלי חמאס, הג'יהאד האסלאמי ובמשפחותיהם. הדבר נעשה בשם ערך נעלה, הזַכַּאה (הצדקה), שעל פי האסלאם נועדה לתמוך במי שמצויים בשולי החברה: אלמנות, יתומים וחסרי בית. וכך אכן נעשה – התמיכה היא בראש ובראשונה באלמנות, ביתומים ובחסרי הבית של ארגוני הטרור.
סמיחה ח'ליל, אושיית לאומנות פלסטינית, הקימה בשנות ה־80 את המוסד שכונה אִנְעַאש אל אוּסְרָה (קימום המשפחה). לכאורה הוא נתפס כארגון חיובי שתפקידו היה חברתי־סוציאלי. לא בדיוק. ארגון זה שבחזיתו ניצבו ילדות פלסטיניות הרוקמות ואורגות בדים, היווה את בסיס התמיכה הכספי למחבלי השמאל דאז (החזית העממית לשחרור פלסטין והחזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין). ארגון נוסף, יציר שנות ה־80, שכונה בשם "המוסד לשיתוף פעולה", תמך במשך שנים ארוכות במסווה של ארגון סוציאלי־חברתי בפת"ח לקראת הקמת מדינה פלסטינית.
בכלל, מאז הקמתם, אש"ף והארגונים האסלאמיים דאגו להקים גופי חזית שנראו ונשמעו ניטרליים, חיוביים ומוערכים, שדרכם הוזרמו מיליוני דולרים אל מפקדות החבלה. שמות הארגונים יכלו להתאים לכל עמותה במערב, מסקנדינביה ועד ארצות הברית. התורמים, כנראה נאיביים עד מאוד, היו בטוחים שהם מתקנים עולם בזכות תרומותיהם. הנתרמים ידעו היטב להודות למדינות התורמות באמצעות מכתבי תודה, מחוות והימנעות מפעילות טרוריסטית בשטחן.
את מנהיג התנזים של פת"ח מרואן ברגותי הכלוא למספר מאסרי עולם בגין טרור - ניסו ארגונים אלו לשחרר מהכלא. לא מעט קבוצות לחץ מאירופה פנו במהלך מאסרו בבקשה לממשלת ישראל לשחררו ללא תנאי. היו אלה איגודי פועלים ואיגודים מקצועיים שכוונותיהם היו טובות, אך הם לא הכירו את פרטי האירועים שבגינם נכלא ברגותי. כשהאמת הובאה לידיעתם, הם נסוגו בבהלה.
יש לזכור כי מרגע שהפלסטינים הבינו כי יהיה קשה להכריע את ישראל בשדה הקרב הצבאי, הם החליטו להעביר את כובד המשקל לשדה הקרב הפוליטי והמשפטי בתקווה ששם יהיה להם קל לשתף פעולה עם "ארגונים חברתיים" כאלה ואחרים. טוב עשה שר הביטחון גנץ שהכריז על ארגונים אלו כעל ארגוני טרור. הם פשוטו כמשמעו כאלה.
הכותב הוא מרצה במכללה האקדמית גליל מערבי ובעבר היה מושל ג'נין, בית לחם וראש מנגנון התיאום הביטחוני עם הרשות הפלסטינית באיו"ש