בעלילות הפוליטיקה הישראלית כבר שכחנו מתי היה לנו תקציב מדינה מסודר. אך הפעם זה נראה אחרת, והעברת התקציב בידי ממשלת בנט נושאת עמה גם החלטה דרמטית, שלא עשתה כותרות אך טומנת בחובה בשורה גדולה לדורות הבאים.
מדובר בסעיף קטן בתקציב המדינה, ולפיו תעביר הממשלה תוספת של יותר מ־100 מיליון שקל לתנועות ולארגוני הנוער, למתנדבים בחקלאות, בשנת שירות ובפעילויות נוספות בתחום החינוך הבלתי פורמלי.
לפני שבוע התקיימה האסיפה השנתית של תנועות הנוער במלאת 26 שנים לרצח ראש הממשלה יצחק רבין. הם הגיעו כולם, עם המדים השונים, מכל קצוות הקשת. בני נוער מאמינים, בכל הגילים, שיצרו טקס מרשים לחברה בריאה ונתנו לכולנו אמונה שאפשר לחיות פה יחד.
הגיעו גם לא מעט פוליטיקאים מכל קצוות הקשת, לתמוך, לעודד, ובעיקר לספוג את האמונה והתמימות שכל כך חסרות לנו.
זה לא מובן מאליו שהמדינה מכירה הלכה למעשה בחשיבות החינוך הבלתי פורמלי לעיצוב דרכו של הדור הצעיר, תומכת ומעודדת דרכו את החשיבה העצמאית, היצירתיות והמנהיגות החברתית. בלטה בהיעדרה באסיפה שרת החינוך יפעת שאשא ביטון. אולי תמונת המראה לחינוך הממלכתי חזקה מדי לאנשים מסוימים.
הבשורה הגדולה בתקציב המדינה בנוגע לתנועות הנוער היא לא רק אמירה על החיים שלנו יחד, אלא אמירה ברורה של הגברת האור בחברה הישראלית על פני כניעה לחושך - האלימות, הניכור ואובדן הדרך.
תנועת הנוער היא שבנתה את מי שאני. עיצבה, גיבשה והפכה אותי לאדם בוגר החותר לחיים עם משמעות, תרומה והשפעה. כמוני ישנם עוד מאות אלפים של חניכות וחניכים, דורות על גבי דורות, שבזכות תנועות הנוער רכשו כישורים חיוניים לחיים, אישיים וקבוצתיים.
לתנועות הנוער ולשנת השירות יש חלק משמעותי בעיצוב הזהות שלנו כחברה ישראלית. תפקידן רק הולך ומתעצם בעולם הווירטואלי של ימינו. עולם אשר בשנתיים האחרונות העמיק את הריחוק החברתי ופגע קשות בילדים שלנו בשל הקורונה.
לעולם לא נסלח לעצמנו, אם לא ניתן לילדים שלנו הזדמנות לבטא את עצמם, למצות את עצמם, להרגיש שייכות. לנהל דיאלוגים פתוחים, בטוחים, פלורליסטיים ומשמעותיים. למצוא את "האני" כבודד וכחלק מקבוצה ומקהילה.
רק בחינוך הבלתי פורמלי אפשר לעשות זאת, ולא באמת משנה צבע החולצה ואם מדובר בתנועה או בקן, שכן כולם שבט אחים ואחיות. שבט המלמד דרך ארץ, ערכים, חברות ואנושיות. צדק, כבוד והכלה.
הפסדנו יותר מדי שנים שבהן המדינה הסירה מעצמה את האחריות על עתיד תנועות הנוער. המפסידים מכך היו בראש ובראשונה הילדים. נתנו להם להיחשף לשיח מנוכר וציני ללא כלים מתאימים, הותרנו אותם חסרי אונים אל מול הפילוג והשיסוי בחברה הישראלית.
כעת נראה כי המדינה מחזירה לעצמה את האחריות על חינוך ילדינו גם דרך תנועות הנוער ושנת השירות. מעניקה להם את התקווה שמשהו טוב עומד לקרות. את האמונה והסיכוי להוביל לשינוי פני החברה הישראלית.
רוצים עוד סימן לשינוי? הרי הוא, כאמור, בהסכמה הקואליציונית הגורפת על הגדלת התמיכה התקציבית בתנועות הנוער ובשנת השירות. הסכמה רחבה מקיר לקיר, מעל לכל עניין פוליטי, לחיזוק האור בחברה הישראלית, לטובת השקעה בדור העתיד שלנו.
הכותב הוא מנכ"ל התאחדות יצרני החלב