החלטת הממשלה להקצות 15.5 מיליארד שקלים למאבק האקלימי היא בשורה נפלאה. לאחר שנות נתניהו רבות, מתחילים להבין אצלנו מהם הדברים החשובים באמת ולעסוק בהם. זה אומנם מעט עדיין, אבל גם ההתחלה הזאת היא חשובה. רק החינוך נשרך מאחור, ללא תנאים לסגירת הפער בינו לבין המציאות.

לו היינו משחררים את תלמידינו מבחינות הבגרות, הם יכלו להשתלב במאבק על עתידם. אבל בינתיים הם – והוריהם – אחוזים בתפיסה המעוותת שללא תעודת בגרות חייהם אינם חיים והם נועדו לכישלון. כמה שינויים דרמטיים יתחוללו במערכת חינוך ללא בחינות בגרות: תחילה יהיה מעבר מלימוד מיותר ברובו של תחומי דעת - לעיסוק בבעיות אמיתיות. המדינה ומשרד החינוך צריכים להסתלק מן הבגרות כמטריית החינוך הישראלי, לטובת הקיימות כמטריה: עתידנו אל מול השינוי האקלימי, שפורש מעלינו עננים קודרים. כלומר, כל מה שמתרחש בבית הספר צריך לצאת מהשאלה: איך נשפיע על חיינו בעתיד; איך נדאג לכל הדורות שכאן, ואלה שיבואו, כך שחייהם יהיו טובים.

כל בית ספר יקים לעצמו "צוות קיימות" של מורים ותלמידים, שינוהל על ידי מורה שזוהי משרתו הבלעדית. הצוות – משוחרר מעול הבגרויות – יבצע חשיבה רב־תחומית בנושא שילוב התלמידים במלחמת ההישרדות שלנו לטובת כל החי והצומח. תלמידים מצטיינים בפיזיקה, במתמטיקה ובחשיבה יצירתית יצטרפו לקבוצות סטארט־אפ קיימות או יקימו חדשות. תפקידם יהיה לקחת חלק ביצירת היכולות הטכנולוגיות, המתמודדות עם רמת הזיהום הגורם להתחממות הגלובלית.

תלמידים אחרים ישתבצו בעבודת מחלקות הרשות המקומית העוסקות בנושאים סביבתיים: פיקוח על מפגעים ומניעתם מצד אחד, ועידוד הפעילות הירוקה מצד שני. הם יעשו זאת בעזרת מוריהם. אחרים יעברו לעסוק בהדרכה והנחיה של תלמידים צעירים מהם במסגרת המוסד החינוכי. במקביל הם ישתלבו גם בפעולת ארגוני הסביבה הקיימים בישראל, שחשיבותם מכרעת.

גם כל הנושאים שכרוכים בצריכה יידונו. יועלו סוגיות כמו: האם הקנייה הזו באמת חיונית? חיסכון במים וחשמל, מיחזור מסודר באמצעות שני פחי אשפה ביתיים לפחות; הפחתה באכילת בשר ומעבר לתחליפים; הפחתת טיסות משפחתיות לחו"ל לצורך בילוי; הורדת השימוש בכלים חד־פעמיים מהאירועים המשפחתיים ועוד.

המורים יידרשו לעשות את המעבר מהמטרייה הבגרותית אל מטריית הקיימות, שם ימצאו את מקומם במגוון תפקידים חדשים שייווצרו במערכת. הדברים הכתובים כאן יתרחשו, לי אין ספק בכך, אף שקצב השינויים עדיין לא ברור. מתי נבין: הזמן העומד לרשותנו קצר מאוד.