העליות החריגות ביוקר המחיה: מי אשם ואיך נוכל להתמודד עם זה?

התקשורת בישראל החליטה לאחרונה להציף אותנו בכתבות ובדיונים על העלאת יוקר המחיה, וכן על העלאת מחירים הצפויה בשורה ארוכה של מוצרים. איך שהוא, ומשום מה, תמיד כשמדובר על יוקר המחיה במדינתנו, מכוונים חצי התקשורת אל המגזר העסקי, כאילו המגזר העסקי בישראל הוא האחראי היחיד להתייקרויות שאנחנו חווים מפעם לפעם.

אז אולי כדאי שננסה להעביר תמונת מצב קצת יותר מדויקת: אין ספק שחלק גדול מהמגזר העסקי בישראל נושא היום בעלויות ישירות גבוהות יותר מאשר היו בתחילת השנה. זוהי תוצאה ישירה של העלאת מחירי חומרי הגלם ומוצרי הביניים ברחבי העולם, בשל מחסור אמת שנוצר בתקופת הקורונה.

בין אוקטובר 2020 לספטמבר 2021 עלו מחירי הדלק ב־107%, מוצרי המזון ב־23%, הסוכר ב־43% והחיטה ב־33%. מעבר לכך, כולנו מודעים לעובדה שמחירי התובלה הימית עלו דרמטית. הובלת מכולה מסין לישראל, שעלתה בעבר 2,000 דולר, עולה כיום 18 אלף דולר.

עד כאן תמונת המצב ברורה. אך הביקורת מכוונת בעיקרה אל המגזר העסקי, בעוד שצריך לכוונה דווקא אל רשויות המדינה. בראייה כוללת ולתקופה של חמש שנים, ועל פי הפרסומים המוסמכים של הלמ"ס לתקופה שבין ינואר 2017 לעומת ספטמבר 2021, מחירי ההלבשה וההנעלה ירדו ב־18.8%; מחירי ההלבשה לנשים ירדו ב־28.6%; מחירי הלבשה לילדים ירדו ב־22.6%; מחירי הנעלה ירדו ב־20.2%; מחירי צעצועים לילדים ירדו ב־9.3%; ומחירי ציוד חשמלי לבית ירדו ב־6.1%.

זוהי ירידת מחירים דרמטית. ואם תשאלו מדוע, התשובה היא פשוטה: הכל פרי עשייה ויוזמה של המגזר העסקי המוצב בתחרות מול היבוא, כאשר גם בין היבואנים עצמם קיימת תחרות חופשית על לב הצרכן. שם המשחק הוא תחרות. אבל אם נמשיך הלאה אל קבוצות מוצרים אחרות, שביניהן אין תחרות ושהן בעיקר מפוקחות ומנוהלות על ידי רשויות המדינה, תמונת המצב משתנה דרמטית. מחירי העופות באותה תקופה עלו ב־9.2%, החלב ב־4%, הירקות הטריים ב־17.3% והפירות הטריים ב־30.5%.

ב־1 בינואר 2022 יעלה מס הארנונה לכלל משקי הבית ולמגזר העסקי ב־1.92%, וזאת משום שממשלת ישראל וכנסת ישראל כשלו עד היום בהעברת רפורמה במס הארנונה. כולנו נשלם מס ארנונה גבוה יותר מכיוון שמס הארנונה צמוד למדד השכר במגזר הציבורי; וכשיש חריגות שכר מופלאות במגזר הציבורי, כולנו משלמים מס ארנונה גבוה יותר.

בימים אלה, במסגרת יוזמת משרד האוצר עצמו, נחווה העלאת מחירים שהם תוצאה ישירה מהטלת מסים חדשים בישראל. כלים חד־פעמיים מפלסטיק יכפילו מחיריהם, מחירי המשקאות הממותקים יעלו, יעלה גם מחיר הגז המשמש לבישול, יעלה המכס על יבוא מלגזות שהן מכשירי עבודה, יוטל מס קנייה על טרקטור משא ויוטל מס קנייה על שמנים ממיסים לרכב. כל אלו יגררו תנופה מחודשת של העלאת מחירים לצרכן ואף למגזר העסקי.

עודף הרגולציה בישראל, שכולם מסכימים שהוא כבד מדי ומיותר, משית עלויות נוספות על המגזר העסקי. זמן ניהול רב מוקדש לעיסוק ברגולציה מסואבת. תוספת עובדים, הוצאות נוספות ופגיעה בפריון. ומאיפה כל זה בא? כמובן, מרשויות המדינה.

ההתנהלות של רשויות המדינה במתן שירותים לתושב או למגזר העסקי ירודה ובירוקרטית להפליא. קיימת סחבת על שום שלעובדי המגזר הציבורי אין כלל חובת מתן שירות לתושבי המדינה. זה יכול להתבטא גם בעיכובים ממושכים של שחרור מוצרי מזון, המעלים את הוצאות היבואנים. אין זה סוד שנמלי הים שלנו, ובעיקר נמל אשדוד, מציעים ליצואנים שירות מוגבל הגורם לעיכוב ממושך בפריקת מטעני האוניות המגיעות לישראל; עניין המייצר עלויות נוספות, כמו היטלי צפיפות ואיגרות נמל למיניהן. ומי הוא זה שנותן את השירות בנמלים? גוף מונופולי בבעלות המדינה.

העליות החריגות במחירי הירקות והפירות הטריים צריכות להדאיג את כולנו. על עגבניות שיעור המכס הוא 272%, על מלפפונים - 170%, על שום טרי - 340% ועל תמרים - 560%. ונוסיף גם את הבצל שהמכס על יבואו הוא 298%. כשמדינה מטילה מסים כה גבוהים על יבוא תוצרת חקלאית כדי למנוע תחרות מול התוצרת המקומית, אנו יכולים להתפלא שמחירי הגידולים החקלאיים עלו רק ברמה של 17.3% או 30.5%.
וזה לא הכל. ישנם עוד תחומים רבים שבהם מדיניות הממשלה היא זו המייצרת את העלאת המחירים ואת יוקר המחיה בישראל.

אם נרצה להתמודד ברצינות עם נושא יוקר המחיה, מוטב וייעשה ניתוח רציני ומעמיק המקיף את כל הגורמים המשפיעים על מנת שנוכל להגיע לתוצאות הנכונות. וכשנעשה זאת, ניווכח מהר מאוד שהיכן שיש תחרות אמת - יוקר המחיה אינו עולה ואף יורד, והיכן שהממשלה מונעת תחרות ומטילה מסים, יוקר המחיה עולה.