העברת התקציב הייתה רגע של ניצחון. כבר הוקמו בישראל ממשלות אחדות, אבל ממשלת שטיח מקיר לקיר שנמתחת מהימין הקשיח עד קצה השמאל היא פטנט חדש. מי שהיה מציע לפני שנה קואליציה מאיילת שקד עד מוסי רז, היה כנראה נחשב להוזה. מדובר בניסוי ורבים ניבאו שייכשל, שאיש יאכל את רעהו. לאחר שהתקציב עבר, אפשר לומר שהניסוי מצליח בינתיים.

ברע"מ מאיימים על הקואליציה: "אם יטרפדו הצעותינו, נצביע נגד הממשלה"

הרעיון הישראלי מיושם כעת גם בהונגריה, שם התאחדו שש מפלגות מהימין עד השמאל כדי ליצור את גוש "הונגריה של כולם" ולהציל את הדמוקרטיה המתערערת. בחודש שעבר נבחר מועמד מוסכם, ראש העיר פטר מרקי־זאי, שיתמודד נגד ויקטור אורבן, ראש הממשלה הוותיק, בשנה הבאה. "נבנה תרבות חדשה ללא מסעות שנאה וסחיטת פוליטיקאים", הכריז מרקי־זאי בנאום הניצחון.

התקשורת שלנו מתמקדת בשאלות כמו "בעד ביבי" ו"נגד ביבי" ובפוליטיקה זעירה, במקום למצוא את היופי בעצם איחוד הכוחות ושילוב הידיים, שהוא הסיפור המרכזי, ואפילו ההיסטורי. אפשר לתמוך בנפתלי בנט או להתנגד לו, אבל בהמולה הזו נשכח ההישג של ראש ממשלה ראשון חובש כיפה. והנה, המדינה לא חרבה ובתי הקפה נשארו פתוחים בשבת. ברשתות החברתיות אפשר למצוא שמאלנים מושבעים, שבמשך שנים חבטו בבנט, מנכ"ל מועצת יש"ע לשעבר, ועכשיו מגינים בחירוף נפש עליו ועל יו"ר הקואליציה עידית סילמן (ימינה). ממש לשפשף את העיניים.

בעצם השילוב הפלורליסטי במשפחת ראש הממשלה בין גבר דתי־לאומי ואישה מסורתית - שמזכיר את המשפחה שבה גדלתי - יש בשורה בימינו, שבהם כל שבט לעצמו. כמי שמרצה על רב־תרבותיות ומקדישה את זמנה לחיבור בין ציבורים בארץ ובעולם, אני שואבת מכך תקווה. השאלה שכולם שואלים היא "זה עובד?". ובכן, זה עובד טוב מאוד.

כמובן, יש נקודות רבות שבהן ראוי לבקר את הקואליציה. האמירות על החרמת המפלגות החרדיות ותקיפת הציבור החרדי המוחלש סותרות את המילים היפות על ריפוי. אחרי העברת התקציב, ראוי שראש הממשלה יפנה למפלגות החרדיות, יתנצל על אמירות שעדיף היה לוותר עליהן, ויציע להן להצטרף. צעד חיובי שקרה במהלך העברת התקציב היה כשמנסור עבאס מרע"ם ביקש להעביר 100 מיליון שקלים מהכספים הקואליציוניים לחרדים. אבל מחוות כאלה יש מעטות מדי בפוליטיקה הישראלית, שבה נבחרי ציבור מכוונים בדרך כלל לבייס.

בעשורים האחרונים הייתה תחושה שישראל הופכת למדינה מפוררת, שבה כל ציבור מנגח את הציבורים האחרים במאבק על משאבים. חשבנו שהתמונה הגדולה התפוגגה להרבה תמונות סלפי קטנות. אבל מכל הסיסמאות של מפגיני בלפור, זו שניצחה בסוף הייתה הסיסמה הפשוטה "לא ימין, לא שמאל, ישר", שמחקה עשורים ארוכים של עוינות בין מחנות ושבטים. הישראליות שהוספדה קמה לפתע לתחייה. בכל הרחש התקשורתי, כדאי לשים לב לרגע המרענן הזה. 

הכותבת היא מנכ"לית קרן משפחת רודרמן