במהותה, פרשת NSO עוסקת בסוגיה אתית - המקום שבו בני אדם וטכנולוגיה מתנגשים. הפרשה היא המטאפורה המושלמת לאתגר האתיקה הדיגיטלית. הפרשה נשענת על דילמה מוסרית מעניינת: באילו תנאים מותר לשתול תוכנות ריגול בסמארטפונים של בני אדם. מצד אחד תוכנה כזו המושתלת אצל טרוריסטים יכולה להציל חיים. מנגד, התוכנה יכולה להיות מושתלת אצל מנהיג אופוזיציה, עיתונאי, מדען, תעשיין ובעצם אצל כל אחד, גם אצלך. דילמה אתית נוספת קשורה למידת האחריות שיש לחברה המייצרת. מצד אחד אפשר לטעון שפיתוח מוצר טכנולוגי לא מחייב את היצרן באחריות מוסרית, כפי שקורה בתעשיית הנשק. מנגד, לחברה אחריות מלאה על אופי השימוש במוצר שלה כפי שהשלטון האמריקאי טוען לגבי NSO.
טכנולוגיות דיגיטליות משפרות דרמטית חיים של מיליארדי אנשים, אך הפוטנציאל המלא ימומש רק אם נשתמש בהן באחריות. תלמידים משתמשים בשירותים רבים באופן דיגיטלי מתוך אמון בסיסי שהם נותנים בחברה שמספקת להם אותם, אבל הם לא מספיק ערניים לסכנות בשימוש בתוכנות או באפליקציות מסוימות, כאלה שמפרות בצורה בוטה את הפרטיות שלהם עצמם או חלק גדול מזכויותיהם. על התלמידים להיות מודעים הן לחידושים הטכנולוגיים המהירים והן להשלכות האמיתיות מאוד על האנשים שמשתמשים בהם, או כפי שיגידו הציניקנים, האנשים שהטכנולוגיה משתמשת בהם. העניין באתיקה דיגיטלית הולך וצובר תאוצה בשנים האחרונות. לדוגמה, האיחוד האירופי פרסם את תקנות GDPR על הזכות של אדם על המידע שלו ובכך הזכות להימחק ממאגרי המידע של חברות הענק.
להכשיר את התלמידים לאתיקה דיגיטלית
עלינו כחברה להתמודד עם אתיקה דיגיטלית, אותה אני מגדיר בפשטות "לעשות את הדבר הנכון בחיבור בין טכנולוגיה חדשנית וערכים חברתיים מקובלים". המפתח לשילוב מוצלח בין חדשנות לאתיקה הוא איזון בין השניים ולשם כך יש ללמד על אתיקה בבית הספר. כיום בארץ מלמדים על מוגנות אישית ברשת, אך הצורך הדוחק בחינוך ללימודי אתיקה הוא רחב יותר, והוא עולה ככל שטכנולוגיות פורצות דרך הופכות לחלק אינטגרלי בחיינו. אני מאמין שאנחנו בנקודה מכרעת בנושא, עם כניסתה של טכנולוגיית הבינה המלאכותית. בסקירה שעשתה אוניברסיטת סטנפורד בקרב מוסדות לימוד, נמצא שהשימוש בבינה מלאכותית תרם להבנה שהוראת אתיקה חייבת להיות חלק בלתי נפרד ממסגרת תוכניות הלימודים.
ישנן שתי גישות לשילוב הנושא בחינוך: שיעורי אתיקה דיגיטלית עצמאיים או שילוב הנושא בתוכנית הליבה של מדעי המחשב. בתוכנית ללימודי אתיקה יש לכלול בין היתר: קניין רוחני, פרטיות, אבטחה, עומס מידע, פער דיגיטלי, אפליה מגדרית וצנזורה. על השאלות שתלמידים ומורים צריכים לעסוק בהן להיות רלוונטיות לחיי היום יום של התלמידים. לדוגמה, באיזו מידה מעקב דיגיטלי במרחבים ציבוריים הוא מוסרי? ומהי מידת האחריות של היצרנים הדיגיטליים להתמכרות לאינטרנט בקרב צעירים?
הסיפור של NSO עושה כותרות בתקשורת אך לא בשיח הכיתתי וזה חייב להשתנות על ידי שילוב לימודי אתיקה בחינוך. על כל אחד לדעת מהן זכויותיו על פי התקנות הקיימות ולדעת שמותר לדרוש יותר. משימת המפתח בחינוך לאתיקה הדיגיטלית היא לעורר מודעות לדרכים החדשות לעיצוב חיים אישיים וחברתיים ולאתגרים הכרוכים בהן. עלינו לחפש עקרונות אתיים משותפים כך שתרבות דיגיטליות תוכל להפוך לביטוי אמיתי של חירות ויצירתיות אנושית.
הכותב הוא חוקר חינוך ודוקטורנט באוניברסיטת תל אביב. מחקריו מתמקדים בחשיבה חישובית ובינה מלאכותית.