רפורמה. איזו מילה יפה. גלגלו אותה על הלשון. היא נשמעת רצינית, מקצועית, חיונית. כי רפורמה – ולא משנה באיזה תחום – היא צו השעה. ובכלל, כל שר צריך רפורמה משלו, וכל שרה זקוקה לרפורמה לרוץ איתה, כי מה שווה קדנציה אם אנחנו לא שולטים בה?
אבל לעתים גם בדיחה ישנה תעשה את העבודה.
מורה לאזרחות נכנס לכיתה, כותב על הלוח שאלה אמריקאית ופונה לתלמידיו: "מי חושב שתשובה א' נכונה?" – חלק מצביעים. "מי חושב שהתשובה היא ב'"? – תלמידים אחרים מרימים יד. "ומי חושב שהתשובה היא ג'?" – עוד כמה ידיים מונפות. "יופי, אומר המורה, עכשיו אתם מבינים מה הבעיה בדמוקרטיה: נותנים לאנשים להחליט בנושאים שהם לא מבינים בהם שום דבר".
נזכרתי בבדיחה הזו בעקבות כותרת שפורסמה לאחרונה בעיתון הארץ, ולפיה: "במשרד החינוך בוחנים את ביטול הבגרות החיצונית במקצועות ההומניים". הגשש החיוור היה בטח תוהה - משרד החינוך, מבין בחינוך? אלא שהפעם הבדיחה על חשבוננו, או יותר נכון על עתיד ילדינו.
כן, אני יודע שהפיד שלכם מלא ברפורמות יותר סקסיות ומתוקשרות כמו רפורמה בייבוא מזון, רפורמה בכשרות, רפורמה בחקלאות, רפורמה בבנקאות, רפורמה בגיל הפרישה לנשים, אגרת גודש ועוד, אבל האמינו לי – במדינה מתוקנת זו הרפורמה שראוי לדבר עליה.
נסביר בקצרה: הרפורמה, אם תצא לפועל, תוביל לביטול חובת הבחינות בתחומי הדעת ההומניסטיים (ספרות, היסטוריה, תנ"ך, אזרחות) ותשאיר על כנן את הבחינות באנגלית, מתמטיקה, לשון ומדעים. הנימוק המרכזי שהשמיעו בכירי משרד החינוך מתייחס "לצורך לשקם ולשדרג את מערכת החינוך לאחר הקורונה".
יודעים מה? הגיוני.
מערכת החינוך זקוקה לא רק לשדרוג, אלא גם לניעור רציני. כן, משרד שמתוקצב בלמעלה מ-50 מיליארד שקל בשנה ושסובל מכשלים מבניים וניהוליים כל כך מגוחכים, שמעסיק יותר מפקחים ממורים, שלא מסוגל לייצר שיח פורה ומועיל עם ההורים ולהבין את צרכיהם, בהחלט ראוי שיעבור רפורמה.
בתוך כך, מחקר חדש אותו ערך המדען הראשי של משרד החינוך בשל משבר הקורונה ושפורסם לאחרונה, חשף נתון מטריד ומבהיל כאחד: 82% סבורים שמקצוע ההוראה אינו מכובד, 77% רואים במורים אנשים ממעמד נמוך, ורק 15% מההורים אמרו שיעודדו את ילדיהם לעסוק בחינוך או הוראה בעתיד.
אז גברתי שרת החינוך, אולי כדאי שתכיני שיעורי בית.
איך ייתכן שדווקא את, ד"ר לחינוך, שצמחה בפריפריה, שמבינה את החשיבות העמוקה של שנות התיכון בכל הנוגע להנחלת ערכים, יכולות למידה והקניית ידע, דווקא את הפכת כלי שרת בידי מכונת היח"צ האימתנית של תעשיית ההיי-טק הישראלית? שרת החינוך אמורה להגדיר סדר עדיפות ערכי-חינוכי, לא להיגרר אחרי סיסמאות וקלישאות חלולות על סטארט-אפ ניישן.
בעצומה שנשלחה לשרה שאשא-ביטון וליו"ר ועדת החינוך בכנסת ח"כ שרן השכל ושעליה חתומים למעלה ממאה אנשי חינוך מהאקדמיה, נכתב: "ניסיון העבר הקרוב, במיוחד בעקבות רפורמת "הלמידה המשמעותית" בתקופתו של שי פירון כשר החינוך, מלמד שהורדה של לימודי החובה והבחינות החיצוניות גררה שינוי רחב היקף באופן בו נלמדו המקצועות בבתי הספר. בעוד שמספר קטן של בתי ספר "חזקים" ניצל את הרפורמה לפיתוח תכניות לימוד חדשות, הרוב הגדול של בתי הספר הפחית באופן ניכר את לימוד התחומים הללו, או ויתר עליהם לטובת מקצועות בהם כן נהוגה בחינה חיצונית. נדגיש, כי הסכנה במהלך כזה איננה רק טיפוח שיטתי של בורות; תהיינה לכך גם השלכות חברתיות נרחבות. צמצום התחומים במדעי הרוח יעמיק את הפערים בין שכבות מבוססות— שם ימשיכו ללמוד את התחומים הללו בבתי ספר "חזקים" או במסגרות העשרה שונות — לבין שכבות מבוססות פחות".
ובמילים פחות מכובסות: תפסיקו לשחק עם הילדים שלנו. השכלה רחבה איננה ריאליטי, ובעולם האמיתי אין אפשרות "להדיח" כל פעם מקצוע אחר מתכנית הלימודים בהתאם לגחמותיה של השרה. גם בעידן טכנולוגי, עלינו לגדל בני אדם ולא בוטים. כי במקום בו לא לומדים היסטוריה וספרות לא יצמחו אנשי רוח, אינטלקטואלים או רחמנא לצלן, משוררים או סופרים. ואפילו מורים.
אז הנה עצה לשרת החינוך: הניחי לתוכניות הסטארט-אפ בגני הילדים ותתמקדי בחינוך. חינוך אמיתי. כי הרבה לפני שילד צריך ללמוד תכנות, ראוי שיכיר את תולדות העם היהודי והציונות, את סיפוריו של ש"י עגנון ואת כבשת הרש של הנביא נתן. אני מבטיח לך שיכולות התכנות שלו רק יתעצמו.
הכותב הוא יועץ תקשורת ואסטרטגיה, מבעלי 'משעל - ורניק תקשורת'.