ברוב המקרים לא תראו שחקנית או שחקן על כסא גלגלים מככבים באחת הסדרות המובילות, ולא כי הם אינם מוכשרים מספיק – הם פשוט לא מקבלים הזדמנות ראויה, ובעצם הם לא מקבלים הזדמנות כלל. אנשים עם מוגבלות הם המיעוט הגדול ביותר במדינה, כ-20% מהאוכלוסייה ובין הגדולים בעולם. סקר שנערך לאחרונה בנושא שילוב של אנשים עם מוגבלות בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה, מציג נתונים חד משמעיים, נתונים שיהוו בסיס למתן הזדמנות שווה – למען תרבות שווה. 70% מהישראלים רואים את ייצוגם של אנשים עם מוגבלות כחשוב, ו-91% מהנשאלים ציינו כי מידת הנכונות שלהם לצפות בסרט תיפגע אם ההפקה אינה שוויוניות.
הנתונים מעודדים אבל עצם הסקר מעורר תהייה. לרוב, סקר מתבצע על מנת לקבל תמונת מצב, תמונה שתספק הבהרה לסוגיה לא מובנת, כזו שדורשת הכרעה. האם יש צורך בהכרעה לגבי החשיבות של ייצוג הולם? לגבי הכרחיות הנושא? לא נראה לי שיש למישהו ספק. הסקר הזה מעודד במידת מה, אולם כשאין ייצוג הולם על המסך – דרכנו לנחלה עוד ארוכה, דרך שבה ישנם א.נשים שאינם יכולים ליהנות מהיופי והקסם שיש לתעשיית הטלוויזיה והקולנוע להציע לנו. לצערי א.נשים רבים לא יכולים לקבל מחיאות כפיים, על אף שמגיע להם. היעדרם מהתעשייה החשובה הזאת, זה עניין מטריד וכואב, במיוחד כשאנו יודעים שהם בעלי כישורים ויכולות. הם אלו שחיים לצד המוגבלות ועושים את זה על הצד הטוב ביותר.
אנו מתהדרים בהיותנו חברה נאורה ומתקדמת – אז איך זה שעדיין אין ייצוג הולם של אנשים עם מוגבלות? נראה שהמדינה גוררת רגליה באדישות ואינה יוזמת חוק או הליך אפקטיבי ונחוש שיגייס את גופי השידור וחברות ההפקה למען ייצוג הולם של אנשים עם מוגבלות. ואולי מהחברה האזרחית תבוא הישועה.
הסקר מוכיח את אשר כולנו כבר יודעים, רק שבגדול שום דבר לא נעשה בכיוון השילוב של א.נשים עם מוגבלות. הגיע הזמן שכולנו נתעורר, נבין ונפעל לשלבם גם בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה וגם בתחומים אחרים, ברגע שנעשה זאת נראה כי אנשים עם מוגבלות מועילים ומרחיבים את הספקטרום החברתי והמקצועי, ולגופי שידור אני אומרת אל תחששו הם לא ייגרעו מהרייטינג, אלא יזניקו אותו ולא כי הם גימיק, אלא בזכות כישוריהם הטבעיים, וחוויית האוטנטיות על המסך ששילוב יאפשר, לא כמעט, לא בערך אלא באופן הכי מלא ואמיתי שאפשר.
במאמר מוצגים נתונים מעודדים, לכן אחסוך מכם את הנתונים הפחות מחמיאים, שמוכיחים כי הנוכחות של בעלי מוגבלויות על הבמה או מסביבה לה, אפסית עד לא קיימת – תעשיית הקולנוע והטלוויזיה אינה קיימת עבורם. אין ספק שדרוש שינוי גדול על המסך, כאן ועכשיו.
"ההישג הגדול ביותר של החינוך הוא הסובלנות" – אמרה הלן אדמס קלר, סופרת ונואמת בעלת שם עולמי. ולא, העובדה שהייתה חירשת ואילמת, לא מנעה ממנה להגיע לפסגה. תנו לנו תרבות שווה.
הכותבת היא מנכ"לית קרן גשר לקולנוע רב תרבותי