כמה נערות ונערים נשרו ממערכת החינוך בשנת הלימודים שעברה (תשפ”א) בשיא משבר הקורונה? בדיון שנערך בוועדת החינוך והתרבות בכנסת לאחרונה הסתבר כי על אף הזמן הרב שחלף מתחילת המשבר, מתקשים עדיין נציגי משרד החינוך לספק נתונים מלאים על היקף הנושרים ממסגרות חינוך; מי בעצם נחשבים לנושרים, והאם רשויות מדינת ישראל, ומשרד החינוך בפרט, מצליחים לספק מענה הולם לאותם נערים ונערות שסובלים מניתוק?
כיום כבר ברור כי משבר הקורונה החמיר את תופעת הנשירה ממסגרות חינוך בשל החרפה של מצוקות רגשיות, חברתיות ולימודיות בגילים ובמגזרים שונים. תופעת הנשירה חמורה יותר באזורי הסיכון המוכרים בחברה הישראלית בקרב מעמד סוציו־אקונומי נמוך ומוחלש, בהם נערות ונערים רבים הנאלצים לצאת לעבודה כדי לסייע לפרנסת המשפחה. כיצד אם כן ניתן לספק סיוע לצעירים במצוקה ללא מסד נתונים בנושא?
אחד הכשלים החמורים שנחשפו בדיון בכנסת קשור לעובדה שבקרב אנשי המקצוע קיימות שתי קטגוריות מוכרות בנוגע לנשירה ממסגרות חינוכיות: האחת היא נשירה גלויה ורשמית, ולפיה נושר הוא מי שלמד בשנה מסוימת במסגרת חינוכית מוכרת, ובשנה שאחריה אינו לומד כלל. לפי דיווחי נציגי משרד החינוך, היקף הנשירה הגלויה בשנת הלימודים תשפ”א עמד על כחצי אחוז בממוצע בכלל מערכת החינוך.
עבור הנושרים בקבוצה זו, נדמה כי קיימים נהלים, תהליכים, תקציבים ואנשי מקצוע, האמורים לטפל בהם. הקטגוריה השנייה מתייחסת לנשירה הסמויה, שהיא רחבה פי כמה: תלמידים שאינם פוקדים את בתי הספר באופן סדיר, ציוניהם נמוכים וחסרים, והם סובלים מקשיים לימודיים, נפשיים, אישיים וחברתיים. היקפה של הנשירה הסמויה אינו ברור עדיין. מדובר בתופעה מתעתעת של “נוכחים נפקדים” בלב לבה של מערכת החינוך.
המידע החסר בנוגע לנשירה הסמויה מקשה מאוד על גיבוש תוכנית אסטרטגית רב־תחומית סדורה להתמודדות נאותה עם התופעה. הפגיעה היא בכל שדרות החברה הישראלית, שבחלקים ממנה רווחים תופעות של פשע, אלימות והזנחה ממסדית. אין די במספר הקב”סים, העומד על כ־760, שתנאי העסקתם אינם הולמים את איכות ההשקעה הנדרשת בכל נער ונערה - על מנת לספק מענה הולם גם לתופעת הנשירה הסמויה.
משבר הקורונה ותקופות הלימוד מרחוק טשטשו את ההבחנות הפורמליות בין נשירה גלויה לסמויה, שכן רבים מהלומדים מרחוק, ובפרט אלו הסובלים מבעיות קשב וריכוז, לא באמת “נכחו” בשיעורים במשך תקופות ארוכות, ופיתחו ניכור הולך וגובר כלפי הלימודים. האוכלוסיות החלשות, ובהן תלמידי הציבור הערבי והחרדי, נפגעו קשה יותר מהתופעה.
טוב עשתה ועדת החינוך והתרבות בכנסת כשדרשה מאנשי משרד החינוך לספק בהקדם האפשרי נתונים ברורים ומהימנים גם על תופעת הנשירה הסמויה. אך לא די בהעלאת המודעות לקשיים שעמם מתמודדים זה למעלה משנה וחצי עשרות אלפי נערות ונערים בישראל. הקמת צוות משימה ייעודי היא כורח המציאות בעת הנוכחית, ומחייבת גם שיתופי פעולה בין־משרדיים לטובת פתרונות ארוכי טווח.
הכותב הוא חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה.