מאסר העולם שקיבל הרוצח של מיכל סלה ז"ל - לא יחזיר אותה אלינו, ולא באמת יעשה צדק עם אישה צעירה שחייה נלקחו. גזר הדין לא באמת ינחם את ההורים שאיבדו את בתם, ולא יפצה אפילו במעט את התינוקת היתומה שכל חייה ינועו סביב ציר האימה של ערב סתווי אחד בבית קטן שברמת מוצא.
הפצע הזה לנצח ילך איתה, ועונש מאסר העולם לאביה לא ירפא את הכאב. אין נחמה לאיש בעונש המקסימלי והמתחייב שקיבל הרוצח. את אות הקין שהוא נושא גם מאסר עולם לא יוכל למרק, ומעשה הזוועה שלו ייזכר לעד. גזר הדין התקבל בדיוק בשבוע שבו תוכנן אירוע פתיחה למקלט ויצו חדש לנשים נפגעות אלימות אי שם בדרום הארץ.
הוא גרם לי לחשוב על אותן נשים שכן אפשר להציל, ושכן אפשר להחזיר לחיים, על אותן נשים שלמענן הקמנו ושיפצנו את המקלט. חשבתי על אותן נשים שהרוצח שלהן עדיין לא לקח את הסכין ונעץ בהן 11 פעמים, ועל אותם רוצחים שעדיין לא רצחו, אלא רק איימו שיעשו זאת, או ליוו את האיום בסימן מקדים של אלימות.
יש לזכור: כמעט כל רוצח של בת זוגו הוא לפני כן עבריין אלימות סדרתי, שעוד לפני הרצח סיפק לא מעט רמזים לעומד לקרות. מספר הגברים המכים שחוזרים על המעשה שוב ושוב גם לאחר שהתייצבו בפני שופט – הוא בלתי נתפס. הסטטיסטיקה של תיקי האלימות במשפחה הנסגרים ללא כתב אישום היא עננה כבדה מעל החברה הישראלית, ומספר הנשים המוכות שוויתרו על האופציה המשטרתית והמשפטית – מטריד ומפחיד.
את האצבע המאשימה אפשר להפנות, במיוחד ביום כזה, אל בית המשפט, שיודע להכניס רוצחים למאסר עולם, אך לא יודע למנוע את הרצח הבא. בתי המשפט לא פעם מאמינים למצגות שווא של שלום בית מזויף כדי לסגור תיקים "בהסכמה". הם אולי חוסכים לקופת המדינה עלות של מאסר, אך יוצרים דור חדש של ילדים שהאלימות שהם חווים במשפחתם תעלה לקופת המדינה סכום כפול ומכופל.
לא פעם שואלים אותי: "אז מה את מציעה? שיכניסו אלפים לכלא?". התשובה למרבה הצער היא "כן". נכון, זה לא קל ולא רצוי, אבל רק כך, בכוח ובהחלטיות, עוצרים מגיפה. לא רק רוצחים בנסיבות מחמירות צריכים לשלם מחיר, אלא גם גברים מכים ברמות האלימות הנמוכות יותר, שהרי מהם עלול לצאת הרוצח הבא.
אם בית המשפט לא יעצור אותו קודם. עונש מאסר העולם לרוצח של מיכל סלה הוא בעיקר תזכורת לכך שאל לנו להתעלם מהאזהרות. מיכל סלה כבר לא תחיה, עלינו לדאוג לכך שרבות אחרות שנמצאות בסיכון – כן יחיו.
הכותבת היא יו"ר ויצו העולמית