מי שירשום בגוגל את המילים “ביטול הבגרויות” ימצא שפע מאמרים. אינספור התייחסויות לסוגיה הזאת היו ב־20 השנים האחרונות: בעל פה, בכתב ובתקשורת. יש כאלה שמתייחסים לתקופת הקורונה, יש כאלה שמדברים על שינוי קבוע ויש כאלה שרוצים ביטול חלקי. לאחרונה אף פרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת מסמך מפורט על הבגרות בישראל בהשוואה לעשר מדינות בעולם.

במאה ה־21 קרו שלושה דברים ביחס למבחני הבגרות בישראל. הראשון: דבר לא השתנה. השני: לא הובא כל טיעון ברור לעצם קיומן. השלישי: הבחינות התקבעו עוד יותר בתודעה הציבורית ככורח.

מה שהשתנה בכל זאת הוא קצת בתוכן וקצת בהליך הביצוע. מה שלא השתנה הוא היותן המטרה האולטימטיבית של מערכת החינוך הישראלית. מסתבר שאין כל קושי להמשיך לקיים את תעודת הבגרות ובחינות הבגרות, גם לנוכח התנגדות אנשי חינוך רבים וגם לנוכח קריסתה הנמשכת של מערכת החינוך הישראלית, וביתר שאת בעקבות סגרי הקורונה.

לאחר עשרות שנים של קיום הבגרויות, ולנוכח הכישלון המתמשך בהבאת שינוי למפגע החינוכי הזה – מבלי להביא נימוקים ראויים לכך – הגיע הזמן לטפל בנושא באופן אחר: לעתור לבג”ץ ולדרוש שהמדינה תנמק מדוע לא יבוטלו הבגרויות. עכשיו נדרש גיוס של תמיכה ציבורית, כסף ואנשי מקצוע מתחום המשפט. גיוסם אינו דבר פשוט, אבל אפשרי, וקבוצת אנשים שתיקח על עצמה את המשימה, תוכל לגייס את הציבור ואת המשאבים.

ההשוואה למדינות אחרות – אם יש או אין אצלן בחינות בגרות – אינה רלוונטית. השאלה הרלוונטית היא אם התלמיד הישראלי זקוק להן. גם בחינת מצבן של מדינות אחרות לא רלוונטית, אך לא מן הנמנע שאם מצבן החינוכי של מדינות רבות היה גרוע כשלנו, גם הן היו מחפשות מפלט מתעודת הבגרות.

בסופו של דבר, מכל מסורת הבגרויות שבמוקדם או במאוחר תיעלם מחיינו, יש להותיר שתי בחינות בסוף כיתה י”ב: עברית ואנגלית. הבחינה בשתי השפות הללו צריכה להיות על פי עובר/לא עובר.

משהבנו זאת, יש להכין כעת את מסמך הבסיס לעתירה המשפטית. מדובר בנייר מפורט שיתבסס על טיעונים רבים שיקיפו את כלל מערכת החינוך, מה קורה לפני ביטול הבגרות, ומה עתיד לקרות לאחר מכן.

עם ביטול הבגרות עלינו להגיע למצב שבו תחומי הלמידה מסודרים בשמונה “אשכולות”: עברית ואנגלית; הפסקות (שבהן מתרחשת עיקר האינטראקציה החברתית); אמנויות; מדעי החברה והרוח; מדעי החיים ומדעים מדויקים; מתמטיקה; קיימות; ו־(SEL (Social Emotional Learning בשיעורי מחנך.

כל כיתה – המורים ותלמידיהם, בכיתות קטנות – תחליט על אשכולות הלימוד בכל שלב של השנה. הפעילות הכיתתית תתנהל בשישה ערוצים: שאילת שאלות וחשיבה ביקורתית, יצירתיות, למידת חקר, הערכה עצמית, פעילות חברתית ופרסונליזציה (פעילות מותאמת אישית).

הזמן לפירוט הדברים הנפלאים שניתן יהיה לעשות לאחר עידן הבגרות עוד יגיע. עכשיו עלינו לצאת לדרך בכיוון הגשת הבג”ץ, בכדי  להיאבק על מערכת החינוך הישראלית, הפעם בבית המשפט - מוסד שיהיה חייב להאזין גם לאלה שאינם שרי חינוך.