מיחזור פסולת יומיומי מתמקד במיחזור שיירי מזון, גזם, חלקים בלתי שימושיים של גידולים חקלאיים, מוצרי פלסטיק, זכוכית, עץ ומתכת שהגיעו לפרקם, וגם הרבה מאוד פסולת בניין וחומרים מסוכנים. במאמר זה ברצוני להפנות את תשומת הלב למיחזור פסולת בעקבות אסונות פתע רבי נפגעים, תוצאה של רעידות אדמה, צונאמי, שיטפונות, שריפות תעשייתיות, שימוש בחומרים רדיואקטיביים, מלחמות גדולות וגם הזדקנות של ערים מטרופוליניות.
תרחיש הייחוס של ישראל לאירוע פתע רב נפגעים תורגם ל”כתב כמויות” - מסמך המפרט בדרך כלל את כלל העבודות והחומרים הנדרשים למיזם, ובמקרה הזה את כמות הפסולת שתיווצר באירוע כזה. מדובר בכ־200 מיליון טון פסולת. להמחשה, משקל זה שווה למשקל הפסולת למיחזור שנוצרת במהלך תקופה של 20־25 שנים.
ברעידת אדמה חזקה, כמות כזו תיווצר בדקה. שיקום בעקבות אירוע כזה יצריך כמות דומה של חומרים. חומרים אלה יהיו בישראל בתצורה של פסולת הרס: מבנים הרוסים, תשתיות חרבות, מפעלים שרופים, מתקנים מפורקים. תת־הקרקע של ישראל רזה בחומרים מועילים. מרבית חומרי הגלם מיובאים דרך שני נמלים, שיינזקו בעת אירוע כזה ויאבדו מכושר השינוע דרכם.
בישראל טרם נקבע הסדר להיכן תפונה כמות הפסולת הרבה שתיווצר ברעידת אדמה, ואילו מנגנונים יינקטו כדי להסיר את הפסולת ולפנות קרקע לשיקום של מבנים, מתקנים ותשתיות. כמו כן, טרם הוגדרו היחסים בין הממסד לעקורים שביתם נהרס. ספק אם ניתן ונכון להטיל אחריות לסילוק פסולת הרס על בעלי הבית שהפכו לעקורים.
בדין הקיים נקבע במפורש שמי שייצר פסולת, אחראי לפנות אותה על חשבונו למקומות שנקבעו מראש. לית מאן דפליג שהמדיניות בנושא הסרת פסולת הרס, קבורתה או מיחזורה כמות שהיא תיקבע כבר בשלב המענה; בשלב שבו מחפשים ומחלצים מההריסות עשרות אלפי לכודים, מפנים עשרות אלפי פצועים למתקנים רפואיים, סועדים מעל מאה אלף עקורים באמצעות גופי המשק לשעת חירום, מכלולי רשויות מקומיות ועוד. די בציון מטלות אלה כדי להכין מראש אתרים שאליהם מפנים הריסות.
יש להקצות הרבה קרקע לצורך מיחזור חלק מפסולת ההרס ולהטמנה של מה שאיננו ראוי או כדאי למיחזור. מיחזור פסולת הרס מצריך הקמת מפעלי מיחזור גדולים על קרקע ייעודית שאליה משנעים את הפסולת. באופן מעשי, יש להתייחס לפעולה כאל תעשייה “חדשנית” ליצירת חומרי בנייה לתשתיות. שיקום ידרוש חומרים רבים: חול, מלט, ברזל, עץ, זכוכית ועוד. חומרים אלה ניתן לנצל מתוך פסולת ההרס ובכך להקטין את משקל ונפח הפסולת שאיננה בת תועלת ולחסוך יבוא.
אני ממליץ לתכנן הקצאת קרקע ייעודית ופריצה והכשרה של מערכת דרכי שיקום ייעודית כדי לשנע פסולת הרס וחומרים ממוחזרים לאתרי בנייה או לאתרי הטמנה. כלל מנחה צריך להיות שכל טון פסולת יועמס פעם אחת וייפרק פעם אחת באתר בנייה או במטמנה. דרכי שיקום יכולות להיות דרכי עפר לניוד כלים כבדים ומשאיות שטח.
אין צורך בפילוס ובזיפות. אין צורך בסימון המקובל בדרכים בין־עירוניות. הדרכים צריכות להיות באיכות של דרכי אתרי כרייה וחציבה, נתיבי מחצבות, דרכים חקלאיות; דרכים שמוכרות היטב למשתמשים בהן. דרכים אלה מיועדות לנסיעה אטית יחסית, ובתום השירות, הן ייעלמו מהנוף.
ישראל איננה בודדה בכשל היערכות בתחום זה. יש שוק עולמי לכך. ישראל יכולה להיערך בתחומה וגם לפתח תעשייה נדרשת כיצוא, שתהווה גם עתודה למצבי חירום בישראל.
הכותב הוא מומחה בניהול אירועי פתע רבי נפגעים, חבר “מבטחי" – פורום מפקדים לאומי