הכרזת שר החוץ יאיר לפיד שאין אפשרות לנהל תהליך מדיני בממשלה הנוכחית – היא מאכזבת. היא מאכזבת לא רק משום שלפי דבריו של לפיד, תהליך מדיני ימנע מישראל להיות מוגדרת כמדינת אפרטהייד על ידי הקהילה הבינלאומית. היא מאכזבת משום שרק תהליך מדיני יכול למנוע מישראל להפוך למדינת אפרטהייד בסיטואציה דו־לאומית, שאליה אנחנו צועדים בכל יום שאיננו מקדמים את פתרון שתי המדינות.
היא מאכזבת משום שלפיד מעיד על עצמו שהוא תומך בפתרון שתי המדינות, ומבחר סקרים מעידים שגם רוב הציבור תומך בפתרון זה יותר מבכל פתרון אחר. יתרה מכך, בסקר של יוזמת ז’נבה שנערך לאחרונה עלה שרוב הציבור גם תומך במשא ומתן מדיני עם המנהיגות הפלסטינית.
האם הרעל שהשאירו ממשלות נתניהו עדיין משפיע על מדיניותו של האיש הכי חזק בממשלת השינוי? לפיד כבר הוכיח שהוא אינו כבול בהכרח למדיניות המזיקה של נתניהו.
הוא השכיל לשקם את היחסים עם ירדן, הוא חידש את היחסים עם האיחוד האירופי, למרות הביקורת שלהם על הכיבוש וההתנחלויות. הוא נרמל את היחסים עם שוודיה למרות שזו הכירה במדינה פלסטינית. הוא פעל לשקם את היחסים של ישראל עם המפלגה הדמוקרטית ועם הקהילה היהודית בארצות הברית לאחר שנתניהו זנח אותן לטובת ברית עם הפופוליסטים והאוונגליסטים המשיחיים. לאחרונה אף אמר לפיד שישראל אינה בהכרח מתנגדת להסכם של המעצמות עם איראן לאחר שנתניהו נלחם בכל הסכם ובכך קירב את איראן ליכולות גרעין צבאי.
לפיד מבין שללא אופק מדיני אנחנו מחלישים את הפלסטינים המתונים ומחזקים את חמאס. הוא מבין שללא אופק מדיני קשה יהיה לראות את הרשות הפלסטינית ממשיכה בשיתוף הפעולה הביטחוני עם כוחותינו. הוא בטח שמע בפגישותיו באבו דאבי ובבחריין שהיעדר אופק מדיני יקשה עלינו להרחיב את הנורמליזציה, והוא גם בטח מבין שהיעדר אופק מדיני מאיים על יכולת ישראל לקיים את החזון הציוני שלה כמדינת הלאום הדמוקרטית של העם היהודי.
צמצום הסכסוך מבית מדרשו של מיכה גודמן חשוב כדי להקל את החיים של שכנינו הפלסטינים, אבל הוא אינו מחליף את הצורך לפעול בנחרצות לסיום הכיבוש שמאיים על עתידנו גם אסטרטגית וגם מוסרית. במידה רבה צמצום הסכסוך עלול להיות תרופת הרדמה לתהליך מדיני, שנזקה גדול בהרבה מתועלתה. הפגישה של שר הביטחון גנץ עם אבו מאזן חשובה, אבל אינה יכולה להחליף תהליך מדיני משמעותי.
אני מבין כמה חשוב לשמר את ממשלת השינוי ולמנוע את חזרתה של ברית הביביסטים, אולם השינוי המרענן שממשלת השינוי הביאה לא ייזכר בדפי ההיסטוריה אם היא לא תפעל בכל כוחה על מנת לחלץ את ישראל מהאיום הכי מרכזי על עתיד החזון הציוני. לפיד, שהוכיח יכולות פוליטיות מרשימות בהקמת הממשלה הזאת; שהוכיח שאפשר לשבת עם מפלגה ערבית ולהשיג הסכמות בין יריבים אידיאולוגיים; חייב להציג את אותה תבונה על ידי הצגת אופק מדיני. האופק המדיני הוא האופק הציוני.
הכותב הוא המנכ"ל בישראל של JStreet, חבר הוועד המנהל של "מיתווים" ויועץ למרכז פרס לשלום וחדשנות