מדינת ישראל גועשת בעקבות חשיפת השימוש שעושה המשטרה לכאורה (עדיין בבדיקה) בטכנולוגיות של חברות כמו NSO במטרה לעקוב אחר אזרחים. מכאן עולות שאלות רבות, האם זו פעם ראשונה שזה קורה או שמא זו רק הפעם הראשונה שהציבור הישראלי נחשף לכך? ובכלל, מה הסיבות ומה היקף התופעה?
בעשורים האחרונים אנחנו עדים לתאוצה מסחררת בהתקדמות הטכנולוגית, ובתוך כך השימוש באינטרנט. במקביל לקדמה התפתחה פשיעת סייבר מתוחכמת המתבצעת בעולם החדש אשר משתנה ללא הרף, ומאפשר את קיומן של רשתות מוצפנות (דארקנט) אשר מגבירות את הקושי להתחקות אחר המשתמשים בהן, לרעה בעיקר.
מהי הבעיה המרכזית בכך? בעיקר לתפוס את העבריינים בעולם החדש.
בשנת 2017 התריע מבקר המדינה בדו"ח על "התמודדות משטרת ישראל עם פשיעת סייבר מתוחכמת", על כך שבעוד שהפשע מורכב – החקירות ככל הנראה אינן כאלה כלל וכלל. במילים פשוטות, מבנה הטיפול בפשיעת הסייבר במשטרת ישראל אינו עומד בקצב עם תחכום העבירות.
בהתאמה, נראה כי גם מדינות מפותחות אחרות בעולם מודעות למגבלות אלה של המשטרה בישראל. בדו"ח על הגנת סייבר שנכתב על ידי המרכז ללימודי ביטחון בציריך, נכתב כי "יחידת פשעי הסייבר בלהב 433 של משטרת ישראל, היא השחקן החלש ביותר של הקהילה הביטחונית בישראל – אין ליחידה השפעה משמעותית על פיתוח המדיניות". (עמוד 15, סעיף 3.2).
אז המשטרה אולי רוצה לבצע את תפקידה ולחקור – אבל עברייני הרשת מקדימים אותה בכמה צעדים, וכפי שניתן להניח מהפרסומים השונים לפיהם קצב העבריינים מהיר יותר מקצב החקירות של המשטרה, קצב התפתחותו של עולם הסייבר מהיר לאין ערוך מקצב החקיקה של הכנסת בישראל. החוק "העדכני ביותר" הנוגע לעבירות מחשב הינו 'חוק המחשבים' משנת 1995. גם סמכויות איסוף ראיות במשפט הפלילי מבוססות על חקיקה ישנה כמו חוק האזנות סתר משנת 1979.
מה עושה המשטרה על מנת להדביק את הפער שנוצר בין המשפט לבין הטכנולוגיה כדי לבצע את תפקידה? מהפרסומים האחרונים עולה חשד שייתכן והיא נוהגת בדיוק כמו אלה שאותם היא מעוניינת לתפוס ועושה דין לעצמה, ומשתמשת כבר שנים בכלים ובטכנולוגיות "יד שנייה" שפיתחו במוסד, צה"ל ושב"כ, ורוכשת טכנולוגיות נוספות מחברות מסתוריות שהקימו בוגרי היחידות הביטחוניות הנ"ל, חלקם מסובכים עד צוואר ברחבי העולם.
נתון מטריד נוסף שעוד נבדק הוא שהמשטרה בישראל מעסיקה בתשלום האקרים חיצוניים, חלקם צעירים שהסתבכו בפלילים, לצורך הפקת מידע מודיעיני על עבריינים אבל גם על פוליטיקאים ואזרחים נורמטיביים "חשודים", ללא פיקוח רגולטורי נאות. הסטייה מעקרונות הצדק וההגינות מנומקת במאבק ההיסטרי נגד פשיעת המחשב תחת מגבלות הפער בין המשפט לבין הטכנולוגיה. אם אכן כך הדבר, המשטרה צריכה לעשות בדק בית רציני.
כמעט באותו הנושא, בחודש יולי פורסם תזכיר הצעת חוק שעניינו הקמה והפעלה של מערך ארצי של מצלמות זיהוי פנים אשר יופעל על ידי המשטרה, זאת לאחר ביקורת של בית המשפט העליון בעתירה שהוגשה נגד מערכת "עין הנץ". אם החוק יאושר תינתן למשטרה אפשרות חוקית לנטר את תנועת אזרחי ישראל בזמן אמת, דבר שנראה כי היא עושה גם כעת. מי מפקח אחר פעולות המשטרה וסבירות השימוש באותן תוכנות מעקב וחיפוש? נראה שאף אחד. מי ייפגע מהן? כולנו.
התחקיר ב"כלכליסט" חשף את הציבור הרחב למצב מטריד ביותר, אבל כדור השלג הקיברנטי הענק הזה ילך ויגדל אם לא תוסדר חקיקה נהירה המתאימה למדינת ישראל.
הכותבת היא עורכת דין פלילית