דמיינו את תרחיש האימים הבא: 23:00 בלילה, העיר בית שאן שקטה. מעט מאוד אנשים ברחובות. הקור מבריח את כולם לבתים. דבר לא יכול היה להכין את האנשים הבודדים שהילכו ברחובות למה שעתיד להתרחש בעוד כמה שניות. לפתע הבתים מתחילים לנוע מצד לצד כמו בתי קלפים. אזעקות של רכבים נשמעות. במקומות מסוימים האדמה פוערת את פיה. שריפות מתחילות להתפשט בעיר.
אנשים שכובים על הרצפה, חלקם רצים לכל עבר, חלקם מנסים להיחלץ מהריסות הבתים בכוחות עצמם. אורות הרחוב נכבים, ועלטה מוחלטת אופפת את העיר. כיום זהו רק תרחיש אימים, אבל אם לא ניערך לכך, הוא עלול להפוך למציאות. רעידת האדמה שהתרחשה באזור בית שאן חייבת לשמש נורת אזהרה למקבלי ההחלטות. התרחיש המתואר אינו דמיוני. הוא אפילו ממעיט מעוצמת האירוע הפוטנציאלי.
בהיותי ראש אגף המבצעים במשטרה עסקתי רבות בעולמות החירום בכלל והחירום האזרחי בפרט. רעידת אדמה הייתה מאז ומעולם תרחיש אימה שקל להתעלם ממנו כל עוד הוא לא קורה, וכל עוד הנזקים מועטים. אך רעידת אדמה היא אולי התרחיש שמעיד יותר מכל על הצורך בהיערכות מוקדמת; בבניית חוסן לאומי, עירוני, קהילתי ואישי. אין כאן שאלה אם תקרה רעידת אדמה משמעותית בישראל, אלא רק מתי.
התרעות פיקוד העורף