במשך שנים חלקים בשמאל הישראלי מהלכים על קו דק שיש בו סתירה: מצד אחד קריאה לשוויון זכויות בין ישראלים לפלסטינים אזרחי ישראל ותושבי השטחים, ומצד שני הצגת תרחיש אימים של רוב פלסטיני, וקריאה חוזרת ונשנית להפרדת כוחות והקמת גדרות בינינו לבינם. שיח ה”היפרדות” מהפלסטינים הוא שיח שיש בו ממד של דמוניזציה פלסטינית.
עלינו להישאר רחוקים זה מזה ומופרדים זה מזה משום שחיבור בין האוכלוסיות, כך משתמע, עשוי להיות מסוכן לזהותה היהודית של המדינה ולביטחוננו כאזרחים יהודים. משום כך, טוענים, יש להקים גדרות ולחזק גבולות. לייצר מצב שבו מתקיימת אינטראקציה מינימלית בין ישראלים ופלסטינים. כאנשי שמאל, השיח הזה הוא כניעה לנרטיב ימני־ביטחוני, שצובע את כלל החברה הפלסטינית כסכנה. זה נרטיב שמסרב להכניס גם את זכויותיהם והאינטרסים של הפלסטינים כפרמטר במשוואה, ומסרב לדמיין עתיד שאינו חיים על החרב.
האמת היא שעלינו להרים את המבט ולהבין שהפלסטינים, וגם אנחנו, לא הולכים לשום מקום. כל הגדרות שנבנה לא יסתירו את המציאות: בדרך כזו או אחרת, עלינו לחלוק את המרחב הזה. להיפרד לחלוטין לא נוכל. יותר מכך: מתוך ההבנה שכל תושבי האזור שווים בזכויותיהם וביכולותיהם, אין לי רצון להיפרד. במקום לדבר על היפרדות אני מציע לדבר על שותפות. על בנייה משותפת של עתיד האזור. על סולידריות ומאבק למען שוויון זכויות למי שחיים כבר עשרות שנים תחת כיבוש בשטחים הכבושים ותחת אפליה בתוך שטחי ישראל. ההסתכלות על עתידנו צריכה להיות הסתכלות משותפת, ואל העתיד של סיום הכיבוש נוכל לצעוד רק יחד.
אני מאמין בלב שלם ששותפיי הפלסטינים לדרך הם שווי זכויות לי. יש לי רצון לאפשר להם את מימוש זכויותיהם האזרחיות והפוליטיות, כפי שיש לי רצון לאפשר זאת לבני עמי. אני חושב שלנו, כישראלים, יש הרבה מה להרוויח משותפות אמת עם הפלסטינים, בין השאר מחשיפה לעושר האינטלקטואלי והתרבותי שקיים בתרבות הפלסטינית ומהשתלבות במרחב שבו אנחנו חיים. הסיבה שעלינו לסיים את הכיבוש היא לא רק בשביל לסיים את מעגל הדמים המזוויע שגובה את חייהם של ישראלים ופלסטינים רבים בכל שנה, אלא כי הכיבוש במהותו הוא פגיעה חמורה בזכויות האדם הבסיסיות של מיליוני בני אדם. עלינו לסיים את הכיבוש לא רק מפני שזה הדבר החכם לעשות, אלא לפני הכל מפני שזה הדבר הצודק.
גם היום אני מאמין בפתרון שתי המדינות - לא משום שהוא יאפשר מפגש מינימלי בין ישראלים ופלסטינים, אלא משום שהוא הפתרון הישים ביותר בקונסטלציה הפוליטית הנוכחית, ומפני שהוא יאפשר מציאות שבה יתקיים הכי פחות אי־צדק לכלל בני האדם בין הים לירדן. בדרך אליו עלינו לצעוד יחד.
הכותב הוא חבר כנסת מטעם מרצ