בשבוע שעבר חל יום השואה הבינלאומי, אך את כתב האשמה נגד המדינות הנאורות ששתקו בימי השואה צריך להגיש כל יום בשנה ולא רק בימי השואה. זהו כתב אשמה בשם בני משפחותינו שנרצחו והיו יכולים להינצל, אילו לא עמדו המדינות מנגד בעוד המשרפות פועלות 24 שעות ביממה.
התמונות שמלוות אותי כל השנה ולא רק ביום השואה הישראלי או הבינלאומי, הן תמונות שלא אירעו מעולם. אם תרצו - תמונות חלום. למשל, תמונות מבריטניה הגדולה שמסירה את המצור מעל פלשתינה מול ספינות המעפילים, פותחת את שערי ארץ ישראל לאלה שנמלטים מפני האימה ומאות אלפים, מיליונים, עושים דרכם הביתה.
יחד איתם אני רואה בחלומי את משפחות אבי ואמי שלא הכרתי דורכות על אדמת הקודש, במקום להיות מובלות לכבשנים בשל חוסר היענות בריטית לספק להם סרטיפיקטים לכניסה לארץ. אני זוכר שיחה של אבי המנוח עם אחיו החלוץ שבו הוא מתאר את המרדף אחר אישורי עלייה לארץ, שניתנו במשורה על ידי הבריטים לפי מפתח מפלגתי. הדבר כאב לו עד יומו האחרון.
גם שווייץ, המדינה שבה יושב "הצלב האדום", וממנה מפקחים היום על ישראל בסוגיית הפלסטינים, שמרה על ניטרליות ומנעה מאזרחיה היהודים לקלוט את אחיהם אחוזי האימה מהפלישה הנאצית למדינותיהם. צרפת, בחלקה, שיתפה פעולה עם הנאצים. מדינות נאורות נוספות סגרו את שעריהן, ולמעשה עזרו בכך לנאצים לכלוא את היהודים במפעל המוות השטני שהקימו.
אותה שאלה מונחת לפתחן של מדינות אחרות שהיו יכולות לקלוט יהודים רבים, לרבות ארצות הברית, שהגבילה את מספר הנקלטים. אדישותן של מדינות אלו היא נרטיב שמלווה בני דורי, דור שני של ניצולי השואה, וצריך ללוות את המשך הדורות. זה צריך להיות הלקח שלנו מהשואה: הן עם לבדד ישכון, ולמען קיומו של העם – אנו צריכים מדינה.
לאחרונה (בעיקר סביב יום השואה הבינלאומי) ישנו ניסיון יהודי ובינלאומי "למכור" את השואה כבעיה אנושית קוסמופוליטית. כך "יד ושם" היום: "אושוויץ הוא סמל השואה, שמייצגת את חוסר האנושיות של האדם בפני האדם". אנטישמיות? הס מלהזכיר. שנאת היהודים מדורי דורות? לא פוליטיקלי קורקט.
וכשמתעלמים מהסיבות ומן התהליכים, נרדמים בשמירה. בדיוק כפי שיהודי אירופה נרדמו. השואה אינה תוצר של שנאה בין שכנים, והיא כמובן אינה קשורה לסכסוך טריטוריאלי. לא היה סכסוך טריטוריאלי בין העם הגרמני לבין בני משפחתי, שגרו בעיירות קטנות בפולין, ובכל זאת נרצחו.
לא היה סכסוך בין יהודי גרמניה, שרבים מהם היו מובילי תרבות ומדע, לבין העם הגרמני. להפך, הם זכו להכרה והוקרה, ובכל זאת הובלו למחנות ההשמדה בידי שכניהם, לפעמים חבריהם מאתמול. פולנים לרוב שיתפו פעולה עם הנאצים, אם בפועל ואם בשתיקה, ובין האוקראינים היו רבים שהתגייסו לרצוח במו ידיהם.
יום השואה הוא יום שבו העם היהודי חייב לזכור לא רק את פשעי גרמניה, אלא גם את פשעי בריטניה, שווייץ, צרפת, ארה"ב ומדינות נוספות. נכון שמאז הדברים השתנו, אבל לנו אסור לשכוח. האנטישמיות שעודנה קיימת במקומות רבים לא הייתה התפרצות חד־פעמית. השואה צמחה על אלף שנות שנאה נוצרית באירופה: מאנגליה במערב (פוגרום יורק 1190) דרך פוגרומים בגרמניה ארץ הנימוסים, שם כמעט חיסלו את כל היהודים במאה ה־16, ועד גזירות ת"ח ופרעות קישינב במזרח אירופה במאה הקודמת.
האם פרעות כאלה יכולות לקרות שוב? למי שחי במדינת ישראל זה נראה כמעט לא הגיוני, אבל יהודי שנכווה מספר פעמים, כדאי שייזהר