בישראל של 2022, כך מתברר, סיומו של מאבק ציבורי, אפילו מוצלח, הוא רק מבוא למאבקי המשך נוספים. ועוד מתברר שהחזקים, המקושרים והנהנתנים לעולם לא יחדלו מלרצות עוד, לעולם לא יידעו שובע, וגם לא יהססו להפעיל את השפעתם לשם כך. וישמן ישורון ויבעט.
במה דברים אמורים? לפני כחודשיים לערך חתם מנכ"ל משרד הביטחון אמיר אשל על ההסכם לבניית קריית המודיעין החדשה של צה"ל בנגב. היה זה אקורד הסיום של מאבק ציבורי ממושך, קשה ורב־תהפוכות, שבמהלכו יצאו תושבי הנגב למאבק נגד אלה בצבא ובמערכת הביטחון שניסו לטרפד את יישום החלטת הממשלה שהתקבלה ב־2002 (כן, לפני 20 שנה), על העברת יחידות המודיעין של צה"ל לנגב.
מדובר במעבר לקריית מודיעין חדשה, מודרנית, אחודה, המותאמת לצורכי הצבא ואמורה לרכז תחת כנפיה את כל יחידות המודיעין שפזורות כיום במרכז הארץ, על קרקעות נדל"ן מהיקרות והמבוקשות ביותר.
המאבק נועד לממש את הרציונל המרכזי שמאחורי ההחלטה האסטרטגית להעביר את צה"ל לנגב – לספק עוגני צמיחה תעסוקתיים־טכנולוגיים לנגב ולתושביו, המשוועים ומייחלים לצמיחה בת־קיימה, לאחר שנים רבות של היעדר מענה ממשלתי. כל זאת מעבר לפן המבצעי החשוב כשלעצמו.
המעבר של בסיסי המודיעין לנגב הוא מהלך אסטרטגי בעל משמעות היסטורית מבחינה לאומית. לעניין זה חשיבות קריטית לעתידו של הנגב. נכון להיום, הנתונים מלמדים כי רק 3% מתעשיית ההייטק בישראל נמצאת בנגב, כאשר 76% מתרכזים ב"מדינת תל אביב" ברדיוס של 30 ק"מ. זו מציאות עגומה שמחייבת שינוי. יש לזכור שההייטק בישראל מהווה את הקטר של התעשייה והכלכלה בישראל וכפי שרואים – הפריפריה ל"מדינת תל אביב", הצפון והדרום, אינה לוקחת חלק בהצלחה ובפירותיה.
הנחת העבודה – שחמישה שרי ביטחון, ארבעה רמטכ"לים ושלושה ראשי ממשלה הציגו לציבור – הייתה ועודנה שהעתקתם לנגב של בסיסי המודיעין (וכן התקשוב) תשחרר קרקעות חיוניות לבנייה בגוש דן, תביא להקמתם של בסיסים ומחנות חדשים לצה"ל, התואמים את צרכיו של צבא מודרני, תביא לנגב אוכלוסייה חדשה של חיילים, קצינים ומשרתי קבע, תזרים דם חדש לאזור, ובעיקר תייצר באזור מוקד טכנולוגי חדשני החיוני כל כך לישראל.
אך בכל פעם שנדמה היה שהפרויקט יוצא לדרך חלו עיכובים והוצבו מכשולים, שבגינם פורסמו לפחות שלושה דוחות של מבקר מדינה, שביקרו באופן חריף את הדרג הפוליטי ואת הקצונה הבכירה. והנה, עוד לא יבשה הדיו על חתימת המכרז ויציאתו לדרך, ו"מדינת תל אביב" מנסה להסתער כמוצאת שלל רב על המהלך כדי להפיק ממנו תועלת.
במהלך ציני וכוחני היא פועלת לנצל את השפעתה כדי לגרום לכך שהצבא יוציא למכרז את הכשרתם האקדמית של החיילים והקצינים שיגיעו לקריית המודיעין, ומטבע השפעתה לגרום לכך שהמוסדות האקדמיים שלה יזכו בו.
במקום שאוניברסיטת בן־גוריון – שליוותה את תהליך מעבר צה"ל לנגב במשך שנים, פיתחה את הקמפוס הצפוני כדי להיערך לקליטת החיילים כסטודנטים, השקיעה משאבים ארגוניים וכספיים אדירים ובעצם "הלכה במדבר" כמה עשורים – תקצור את פירות עמלה, באה "מדינת תל אביב" העשירה והמפונקת ומנסה לבצע מחטף.
זאת בניגוד להחלטת ממשלה מיום 23 בספטמבר 2014, שעניינה "תוכנית רב־שנתית לפיתוח הדרום" לקידום יעדים לאומיים, שבמסגרתה קיבלה אוניברסיטת בן־גוריון את הניקוד הגבוה ביותר של ות"ת (הוועדה לתכנון ותקצוב של המועצה להשכלה גבוהה) והתקבלה ההחלטה כי אוניברסיטת בן־גוריון היא המוסד המתאים ביותר להקצאת המשאבים ליישום החלטת הממשלה. מסמך הבנות בנושא היערכות אוניברסיטת בן־גוריון לקראת מעבר צה"ל לנגב אף פורסם ב־16 במאי 2018.
כוחות מקומיים
אלפי שעות אדם השקיעה אוניברסיטת בן־גוריון בהכנת תשתיות ומסלולי לימוד מיוחדים לקציני המודיעין. בין היתר מדובר על גיוס חברי סגל חדשים בתחומים רלוונטיים, בניית תוכניות לימודים מותאמות עם התחשבות בצורכי הלומדים תוך כדי שירות, פעילות להגדלת תקציבי מחקר בתחומים רלוונטיים, תוך הידוק הקשר עם היחידות הטכנולוגיות של צה"ל והקמת מרכזי מחקר משותפים עם צה"ל, ובניית הקמפוס הצפוני שבעצם יכפיל את שטח האוניברסיטה, כולל בניית מעונות שכבר עומדים על תלם ומוכנים לקליטת סטודנטים חדשים.
אין כל היגיון בכך שגורם אחר, הרחוק מהנגב ושאיננו מהווה חלק מהמרקם האנושי של האזור, יתפוס את מקומה של אוניברסיטת בן־גוריון. לו היה מדובר במוסד עלוב וזניח, מילא. אז אולי הייתה הצדקה לכך. אבל נדמה לי שאין עוררין על כך שאוניברסיטת בן־גוריון בנגב היא מאוניברסיטאות המחקר המובילות בישראל, ובתחומים רבים מהמובילות בעולם.
האוניברסיטה יוזמת, מובילה ומיישמת פרויקטים רבים, ומזקקת את ההצלחה המדעית לכדי יישומים ופתרונות המושכים שותפים ומשקיעים אסטרטגיים רבים בתחומי המדע, הטכנולוגיה והתעשייה. הקשר של האוניברסיטה עם התעשייה הוא הדוק, והיא הייתה שותפה מרכזית בייזום והקמת הפארק הטכנולוגי המתקדם בבאר שבע, המתפרס על פני 600 אלף מ"ר של שטחי מחקר ופיתוח ומשרדים ברמה הגבוהה ביותר. אלה מאוכלסים על ידי חברות הייטק, מדע וטכנולוגיה מכל רחבי העולם.
כל מגילת הזכויות המפוארת הזו לא נועדה לשבח את האוניברסיטה, אלא רק להבליט את האבסורד הטמון במסירת ההכשרה האקדמית של אנשי המודיעין לידי "מדינת תל אביב".
כל מהלך הורדת צה"ל לנגב בכלל, והקמת קריות המודיעין והתקשוב בפרט, מבוסס על הרציונל של צמיחה אזורית באמצעות כוחות מקומיים. הרעיון המכונן הוא שהגורמים המקומיים בנגב ייהנו מפירות המעבר. קבלנים מקומיים יוכלו להתחבר לבניית הפרויקטים, ספקים מקומיים יוכלו להתקשר עם החברות הבונות לצורך אספקת ציוד, והאקדמיה תוכל להכשיר את החיילים והקצינים. ללא קיומה של אוניברסיטת מובילה וחזקה בנגב אין תקומה ואין עתיד לאזור חשוב זה. כמו שאמר בן־גוריון, עתידה של מדינת ישראל יוכרע בנגב.
כל הגופים בנגב, כולל ראשי ערים ורשויות, היו שותפים לבנייתו ומימושו של החזון המבטיח של מעבר צה"ל לנגב ובעיקר של היחידות הטכנולוגיות. אנו מאמינים כי מהלך זה יחולל שינוי שאנו תושבי הנגב ומדינת ישראל כל כך משוועים לו. לשר הביטחון בני גנץ ולמנכ"ל משרדו אמיר אשל ניתנה ההזדמנות לעצב את פני הנגב והמדינה מחדש.
אין מקום לתת יד למחטף הלא ראוי ויש לוודא – אם באמצעות פטור ממכרז או כספק יחיד, כפי שמקובל בהתקשרויות בין צה"ל לבין אוניברסיטאות אחרות – כי הכשרת חיילי וקציני המודיעין בקריית המודיעין החדשה, לכשתקום, תתבצע בידי אוניברסיטת בן־גוריון. כך טבעי וראוי ונכון שייעשה.
הכותבת היא יו"ר עמותת "ישראל למען הנגב", חברת מועצת עומר וחברת הוועד המנהל של אוניברסיטת בן־גוריון בנגב