אם לא יהיו עיכובים נוספים, הוועדה הבוחרת את יו"ר הסוכנות היהודית הבא תכריז בסוף החודש הזה על החלטתה, והציבור הישראלי, ויהודי העולם שבוודאי עקבו אחרי התחרות לתפקיד הנחשק בנשימה עצורה, יוכלו בקרוב לנשום לרווחה. למען האמת, אף אחד מהפיינליסטים איננו מעורר השראה במיוחד (המועמד החריג מבחינה זאת, האלוף עוזי דיין במיל', נפסל משום מה), ואפשר רק להיזכר בתוגה בראשי סוכנות קודמים כמו נתן שרנסקי ויצחק הרצוג.
אינני שייך אומנם לאלה שרואים בסוכנות מוסד אנכרוניסטי שיש לבטלו, אך אני סבור שבהחלט יש מקום, ואפילו דחיפות, לניעורה, לרענונה ולהגדרה מחדש של תפקידה. לעתים קרובות מדי הסוכנות, בנוסף להיותה מנחת לעסקנים מהשורה השנייה או תחנה אחרונה לגמלאים מכובדים, היוותה בעיקר מקור לכספים ולג'ובים במסגרות שבשליטתה, כגון קק"ל, וכן שטח מחיה לעסקנים מקומיים של המפלגות. בזמן הקצר שכיהנתי בתפקיד יו"ר הליכוד העולמי - הגוף ששולח את נציגיו להנהלת הסוכנות - עד שהתפטרתי בשאט נפש, הבנתי שלרבים מעסקניו המניע לפעילות איננו אידיאולוגי או אפילו פוליטי, אלא בעיקר היותו כר נרחב להשגת תקציבים, וכאמור ג'ובים.
לפעמים נדמה שמאז שהוקמה מדינת ישראל ותם תפקידה של הסוכנות כהנהגה בפועל של "המדינה שבדרך", היא מחפשת תפקידים - בהפוך מהמחזה של פירנדלו, "שש נפשות מחפשות מחבר" - אך דווקא בתקופה הטעונה הנוכחית נועדים לה תפקידים חשובים בתחום אחדות העם היהודי ומאבקו באויביו, בעיקר על רקע גל האנטישמיות ההולך ומתפשט בעולם המערבי לרבות בארצות הברית, הן מימין והן משמאל.
גם הדוח האחרון של אמנסטי הוא חלק מזה. בעוד שהאנטישמיות של הימין הקיצוני והניאו־נאצי היא אלימה ובריונית, אך בעיקר מקומית ובלתי ממוסדת, זו של השמאל האמריקאי , שמוקדיה הם במחנה הפרוגרסיבי והפרו־פלסטיני בסיעה הדמוקרטית בקונגרס, היא מאורגנת ובעלת מטרות פוליטיות ברורות. ספר שראה אור לאחרונה בארצות הברית בשם "ההימור האמריקאי של היטלר" מפרט שדעתו הנחרצת של היטלר הייתה ש"יהדות העולם" קשרה קשר עם נשיא ארצות הברית רוזוולט להריסת גרמניה וכי בהשמדתה יוכל לבלום את כוונות האמריקאים נגדו.
להבדיל אלף אלפי הבדלות, כך האנטישמיות של היום, ובפרט זו שבאמריקה, שמה לה למטרה לחבל בתמיכה הציבורית והפוליטית האמריקאית בישראל ולקעקע את עצם זכות קיומה. החזות הזאת מחייבת פעולה הרבה יותר רחבה ונחושה מצד יהודי ארצות הברית, מה גם שהרעל האנטישמי והאנטי־ישראלי התחיל לחלחל גם לשכבות מסוימות בקהילה היהודית עצמה, ובפרט אצל הצעירים שבה.
הסוכנות היהודית, כגוף זר, איננה יכולה לעמוד בגלוי בחזית המאבק הזה - זה תפקידם של הארגונים היהודיים המקומיים — אבל היא יכולה לתת לו גב ולהעניק לו הכוונה רעיונית בנוסף לפעילות החינוכית שהיא חייבת לטפח. לא רק שהסולידריות היהודית ויצר הקיום מחייבים פעולה נמרצת הן מצד הארגונים היהודיים בגולה והן מצד ישראל, אלא שחוק הלאום שהתקבל בכנסת מטיל על ישראל חובת התייחסות לבעיות שבפני יהודי התפוצות, על אחת כמה וכמה שלמעמדה של יהדות ארצות הברית יש השלכות ברורות גם על מעמדה של ישראל עצמה.
המכון למדיניות העם היהודי, שהוקם לפני שנים אחדות על ידי הסוכנות ומהווה דוגמה לפן החיובי שלה, אישר בימים אלה תוכנית פעולה מפורטת להתמודדות עם האתגרים הדחופים הנ"ל, וזה כולל את שמירת הלכידות הישראלית־יהודית. חיזוק מרכזיותה של ישראל בחיי העם היהודי, דווקא לנוכח האתגרים הנ"ל, הוא תנאי הכרחי לא רק לניצחון במאבק נגד האנטישמיות, אלא גם לשרידות העם היהודי בתפוצות. בכך צריך לראות את הבסיס לפעילות של סוכנות יהודית מחודשת.