תקציב החינוך עלה בעשור האחרון, כמעט הכפיל את עצמו, והפך להיות התקציב הגדול ביותר של הממשלה; התלמידים בישראל מקבלים הרבה יותר זמן לימודי; מספר התקנים גדל, ואפילו מסתבר שמורים ותיקים בישראל מרוויחים שכר הגבוה מהשכר הממוצע ב־OECD שאותו מקבלים עובדים בעלי השכלה גבוהה. אז מדוע התוצאות מאכזבות? מדוע במחקרים הבינלאומיים, הבוחנים אוריינות בתחומי שפת אם, מתמטיקה ומדעים, משתרכת מדינת ישראל הרחק מאחור?
ככל הנראה, הבעיה שלנו אינה בכמות אלא באיכות. הוראה איכותית היא מומחיות קלינית שעיקרה מתן מענה אישי ללמידתו של כל תלמיד. היא מתאפיינת בכך שהיא מושתתת על פתיחות, שיתוף פעולה, ואמון; מותאמת אישית ליכולות, לקשיים, לסגנון ולקצב של כל לומד; וחותרת לשיפור מתמיד בהוראה ובלמידה.
מערכת החינוך צריכה להוביל תהליך אסטרטגי של יצירת המשכיות בין שלבי מקצועיותו של המורה - משלב ההכשרה להוראה דרך השיבוץ להוראה, ליווי המתמחה והמורה החדש בשנותיו הראשונות ועד הפיתוח המקצועי של המורה לאורך חייו המקצועיים.
כדי לאפשר את הבניית תהליך הרצף יש צורך, בין השאר, לאפיין את דמות המורה הרצוי במערכת החינוך, לרבות כישוריו ומאפייניו האישיותיים וההתנהגותיים, להגדיר מהי הכשרה מקצועית טובה ולהבטיח את הזיקה בין ההכשרה להוראה לבין צורכי מערכת החינוך מבחינת דפוסי ההוראה והלמידה, והסטנדרטים הפדגוגיים והדיסציפלינריים. גיבוש משאב הוראה איכותי מחייב גם הבטחת היצע של מורים במקצועות הנדרשים במערכת החינוך לטווח הארוך ויציקת תוכן לתהליך האיתור וההשמה של בוגרי מוסדות ההכשרה להוראה במערכת החינוך.
חלק ניכר מהמורים בחינוך היסודי והעל־יסודי לא עברו את ההכשרה הנדרשת כדי ללמד מקצועות אלו. מצב זה פוגע בתלמידים ועלול לגרום להם נזק ארוך טווח. כמו כן, היעדר אוטונומיה למורים בבתי הספר גורם למורים יצירתיים וחדשנים לפרוש מהמקצוע. בתי ספר הפכו לבית חרושת של הישגים וציונים. אי אפשר להכניס אנשים שהגיעו למערכת החינוך כדי לשנות ולהשפיע - למשבצת "שמרנית". בעוד ברוב העולם אין פיקוח על מורים, במדינת ישראל ממנים עוד ועוד מפקחים - ממדריכים ועד מנחים מקצועיים. הפיקוח יושב על חוסר אמון מוחלט, וכל האווירה היא של הפחדה וחרדות מתוך אסטרטגיה מגמתית ריכוזית.
כדי למשוך אוכלוסייה איכותית למערכת החינוך, יש להבטיח מצב שבו מורים יוכלו להתפתח מקצועית לתפקידים בעלי משמעות ותוכן ולתפקידים מתגמלים יותר, הן מבחינת שכר והן מבחינת תנאים ומעמד. הבסיס הפדגוגי שבית הספר מקנה לבוגריו מותאם לצרכים שהיו קיימים בתקופת המהפכה התעשייתית. באותה תקופה העבודות היו סטנדרטיות בעיקרן, והידע והכישורים שנדרשו לביצוען היו מוגדרים וקבועים. במאה ה־21 נחוצים כישורים שונים בתכלית.
אין אפקטיביות לידע מבוסס זיכרון, שזמין היום בלחיצת כפתור, אלא לפיתוח חשיבה עמוקה שנדרשת בעולם טכנולוגי ומשתנה. יש לפעול לפיתוח כישורים ויכולות עצמאיות ללמידה שיתופית ופתרון בעיות, היכרות רחבה עם תחומי עניין שונים, שליטה בשפה האנגלית, חשיבה ביקורתית והשוואתית, יכולת התבטאות בכתב ובעל־פה, ידע מתמטי, מדעי, טכנולוגי ופיתוח מודעות אזרחית ואתית.
מערכת החינוך מבולבלת ומעבירה מסרים סותרים היוצרים חוסר אמון בה ובמוריה המופקדים על הכשרת דור העתיד. גיוס ושימור משאב הוראה של מורים מצטיינים הם הכרח שאי אפשר להפריז בחשיבותו. יש להשקיע בכך משאבים רבים וחשיבה אסטרטגית כדי להבטיח את איכות ההוראה במערכת החינוך.