בדפי ההיסטוריה של תולדות הליכוד ייכתב ברבות הימים שהסדקים הראשונים בתנועת הליכוד התגלו ב־2005, כאשר אריק שרון, ממקימי הליכוד ואז ראש הממשלה מטעם הליכוד, פרש והקים את תנועת קדימה.

אליו הצטרפו, כזכור, לא מעט חברי ליכוד, בהם אהוד אולמרט, ציפי לבני, גדעון עזרא, אברהם הירשזון, מאיר שטרית, מרינה סולודקין, רוני בר־און, רוחמה אברהם, אלי אפללו, זאב בוים, יעקב אדרי, מג’לי והבה ועמרי שרון. מאוחר יותר, כאשר נתניהו ביסס את מעמדו כראש הליכוד וכראש הממשלה, פרשו מהליכוד דמויות מפתח ושרים לשעבר כגון דן מרידור.

במהלך השנים, מאז נבחר בנימין נתניהו בשנית לראשות הממשלה ב־2009, הליכוד שינתה באופן ניכר את פניה. ההדר הז’בוטינסקאי שאפיין במידה ניכרת את ממשלות בגין, שמיר, שרון ואולמרט – התפוגג. דור המחתרות והרוויזיוניסטים הוותיקים והנאמנים לדרך - הלך ונעלם, רובם בדרך כל בשר. את החלל שנוצר מילאו אנשי מרכז, בעיקר מהפריפריה, שהפכו לכוח המרכזי בליכוד ולקבלני קולות שהמליכו את חברי הכנסת החדשים ועיצבו את דמות תנועת הליכוד החדשה.

בנימין נתניהו וחברי הליכוד (צילום: מרק ישראל סלם)
בנימין נתניהו וחברי הליכוד (צילום: מרק ישראל סלם)


הליכוד בעידן של נתניהו הציבה בפרונט פיגורות חדשות כמו דוד ביטן, דודי אמסלם, מירי רגב, שלמה קרעי, גלית דיסטל־אטבריאן, מיקי זוהר וקרן ברק. שרים לשעבר וחברי כנסת ותיקים כמו יובל שטייניץ, צחי הנגבי, חיים כץ ויולי אדלשטיין נדחקו במידת מה הצדה.

התחושה שנוצרה בליכוד ובכלל היא שנתניהו עסוק יותר בעתיד משפטו וכתבי האישום נגדו מאשר בענייני הליכוד, עובדה שיצרה זרמים תת־קרקעיים ומאבקי כוח שגלויים לכל עין. כיום ניכרת בחלק מהסיעה נטייה להקצין ימינה, להיות קרוב יותר בעמדות לציונות הדתית, לסמוטריץ’ ולבן־גביר, מאשר לעמדות המוכרות של הליכוד המסורתית.

לא במקרה ראינו בימים האחרונים חברי כנסת של הליכוד, בהם אמיר אוחנה, שלמה קרעי וגדי יברקן, באים לחזק את ידו של איתמר בן־גביר בלשכה שהקים בשייח' ג’ראח. מעניין מה היה אומר על זה ראש הממשלה יצחק שמיר, שבזמנו היה נוהג לנטוש את אולם המליאה בכנסת כאשר האב הרוחני של בן־גביר וסמוטריץ’, הרב מאיר כהנא, ראש תנועת “כך”, היה מתייצב על דוכן הנואמים בכנסת.

ביום שנתניהו יפרוש – מרצונו החופשי או בעל כורחו מהפוליטיקה - הליכוד תתפצל, שלא לומר תתפורר. ישנם סימנים שהפיצול הזה יהיה לכמה כיוונים או חלקים. נכון להיום הדבק שמאחד את הליכוד הוא נתניהו, וברגע שהדבק הזה ייעלם, צפויה כאן התפוררות פוליטית לכל הכיוונים, עם אפשרות ליצירת חיבורים חדשים, שתשפיע על כל הרבדים של החברה הישראלית. מכאן שגם הבחירות הבאות תלויות באדם אחד: בבנימין נתניהו.