דרושה מערכת שוויונית: הבעיה האמיתית במערכת החינוך

חינוך הוא אחד המפתחות לעתיד טוב יותר. ההשקעות בילדינו הן בין ההשקעות המשתלמות ביותר שאנחנו יכולים לעשות. הן מכינות אותם לצמיחתם האישית, החברתית והכלכלית ומקדמות חברה בטוחה וצודקת יותר וכלכלה צומחת ומשגשגת.

בישראל קיימות כיום מגמות מדאיגות של אי־שוויון בחינוך שפוגעות בחוסן החברתי־כלכלי־לאומי. מחקרים רבים מראים שבישראל הפערים גדולים במיוחד בין תלמידים עשירים לעניים, בין תלמידים המתגוררים במרכז לבין אלו המתגוררים בפריפריה ובין תלמידים בני עדות ודתות שונות.

בכל שנה מתפרסמים דוחות ומחקרים שמצביעים על הפערים, שבאים לידי ביטוי בכל שלבי החינוך ובתוצאות המבדקים השונים. מדינה שאינה מאפשרת להון האנושי שלה למצות את הפוטנציאל הטמון בו פוגעת בצמיחה הכלכלית שלה עצמה. אם בעבר דובר על אי־שוויון בהקשר מרכזי של מזרחים ואשכנזים, כיום התפיסה של המערכת היא שכל הזמן צריך לקטלג ולמיין תלמידים לפי רמות יכולת, חולשות ומגבלות.

זה שנים משרד החינוך לא עושה מאמץ אמיתי לייצר יותר שוויון במערכת. התלמידים ממוינים לפי אשכול חברתי־כלכלי או מדד הטיפוח של בית הספר שמבוסס על הכנסת המשפחה והשכלת ההורים. בתי ספר בעלי מדד טיפוח נמוך יותר (כלומר האוכלוסייה בעלת הכנסה והשכלה גבוהות יותר) - מקבלים תקציב גדול יותר. אלא שלפי מחקרים, על מנת לשדרג את מעמדו של ילד ממעמד נמוך, יש להשקיע בו פי שניים מאשר הממוצע. לכך נוסיף את היעדר הסולידריות בחברה הישראלית, את המרוץ אחרי הישגים ואת תרבות הצריכה שהפכו את החינוך למוצר ולא להשקעה חברתית.

משרד החינוך מעודד את בתי הספר המוגדרים כחלשים לאמץ תוכניות עם ליווי בתיאום עם המערכת, אך בו זמנית מעודד הצטיינות במתמטיקה, באנגלית ובמדעים. ומה עם אלה שלא מתאימים למתמטיקה ומדעים? האם קיימת כיום התייחסות לצרכים האמיתיים של אוכלוסיות בתי הספר? כיום, אם אין לצעיר תעודת בגרות, האפשרויות שלו מצטמצמות, השכר שלו כנראה יהיה נמוך מאוד, והסיכוי להיות מובטל – גבוה מאוד. נוסיף לכך את היעדר האפשרות של משפחות במצב סוציו־אקונומי נמוך לשלם על חוגים או על שיעורים פרטיים עבור ילדיהם, ונקבל שחיקה לימודית, חינוכית וחברתית שתוצאותיה הן הגדלת הפערים.

האם שוויון פירושו מתן מנות חינוך שוות לכל התלמידים - אותם חומרי למידה ואותה כמות זמן להוראת התכנים? או מתן מנות חינוך שונות, על פי היכולת, הצרכים והנטיות של כל לומד? האם שוויון משמעו התעלמות מההבדלים בין לומדים שונים או שמא דווקא התייחסות להבדלים אלו? האם מדיניות של שוויון תתבטא בניסיון להקטין או להעלים את השונוּת בין הלומדים או אולי בניסיון לכבד ולטפח אותה? האם מדיניות של שוויון תצדד בהקבצות הומוגניות של לומדים בעלי יכולת דומה בתחומים מסוימים, או תעודד למידה בקבוצות הטרוגניות?

ביסוד הגישה המצדדת בקביעת מטרות שוות לכל ומתן מנות חינוך שוות לכל ניצבת הנחת היסוד שחינוך הוא כור היתוך המיועד לצמצם פערים בין אוכלוסיות שונות. גישה זו הייתה מנת חלקן של רוב מערכות החינוך בעולם המערבי, שהנהיגו חוק חינוך חובה לכל. גישה זו אף שלטה במערכת החינוך בישראל עד היום. אלא שמשבר הקורונה הביא לידי ביטוי חריף במיוחד את אי־השוויון שמאפיין כבר שנים את מערכת החינוך הישראלית. מה עושים? משנים גישה.