וואו, כמה עברנו כנשים ב־100 השנים האחרונות וכמה עוד יש לנו לעבור עד שנהיה שוות בין שווים. העצמה נשית עבורי מתחילה אי־שם בשנות ה־20 של המאה הקודמת בארה"ב עם התיקון ה־19 לחוקה האמריקאית, תיקון ששימש אבן דרך משמעותית במתן העצמאות לנשים. בשנת 1920 קיבלנו לראשונה זכות בסיסית בארה"ב - הזכות להצביע בבחירות. הייתה זו מהפכה במאבק להכרה בזכויותינו הבסיסיות כבנות חורין, כשוות בין שווים.
אם נקפוץ משם לשנת 1995 במדינת ישראל, הייתה זו אליס מילר שנאבקה על זכותה הבסיסית להתגייס לקורס טייס, עתרה לבג"ץ, ומשם השמיים הם לא הגבול עבור זכויותינו והכרה ביכולותינו כנשים.
אני מודה ששני האירועים המשמעותיים האלה בהיסטוריה מכוונים אותי יום יום במאבק על הכרה בזכויות שלי כאישה, אך אם אהיה כנה, יש עוד דרך ארוכה לנשים בכלל ולאמהות בפרט.
יסכימו איתי חלק מהאמהות שנתקלות בחסמים בקבלה לעבודה, בראיונות עבודה, ובוודאי אמהות עצמאיות בקבלת דמי לידה ומענקי לידה. בתחומים האלה המהפכה הנשית עוד רחוקה, ואמהות רבות מצפות לאליס מילר של שוק העבודה שתחולל שינוי ומהפכה בתפיסת מעסיקים ובתפיסת מוסדות המדינה.
הכותבת היא יועצת ומנהלת משברים