מערכת החינוך חולה, לא בקורונה. הקורונה חשפה את מחלתה ואת מחדליה, אבל הבעיה שלה היא הרבה יותר שורשית ולא התחילה בשנתיים האחרונות. תקציב החינוך במדינת ישראל הוא דה־פקטו התקציב הגדול ביותר מבין משרדי הממשלה – אף גדול יותר מתקציב הביטחון. מה אנחנו מקבלים בתמורה לכסף הגדול הזה שמגיע מהמסים שאנחנו משלמים? התשובה היא מעט מאוד.
מערכת החינוך מעולם לא אהבה למדוד את עצמה מחשש שהמדידה תחשוף את קלונה. בחיים העסקיים מקובל לומר שמה שלא מודדים - פשוט לא קיים. והנה, הצטרפותה של ישראל לארגון מדינות ה־OECD אילצה את מערכת החינוך להתמודד מול מערכות החינוך באירופה. מבחני פיז"ה הראו שהתפלגות רמת התלמידים בישראל היא כזו שבה יש אחוז קטן של מצטיינים מאוד, לא שונה מהמצב בהרבה מדינות אחרות, אבל גם אחוז גבוה מאוד של תלמידים בעלי הישגים נמוכים מאוד, הרבה יותר מאשר במדינות אחרות.
ממה זה נובע? משורה של מחדלים: משרי חינוך שלכל אחד מהם הייתה אג'נדה אישית שמבחינתו הייתה הטובה ביותר עבור תלמידי ישראל, ללא כל אסטרטגיה חינוכית עקבית, דרך איכות לא מספקת של מורים, חוסר יכולת כמעט מוחלטת לפטר מורים שאינם מתאימים לתפקידם ותגמול מורים על פי ותק ולא על פי כישורים והצלחה, ועד פערים באיכות החינוך בין מרכז לפריפריה ואי־מתן אוטונומיה למנהלי בתי הספר.
התוצאות ניכרות הן באלימות בין התלמידים בבתי הספר והן בתסכול גובר מצד המורים, שחלקם פורשים לאחרונה מהמקצוע שהפך בנסיבות האלה ליותר שוחק מאי פעם.
לאחרונה אף עלתה התוכנית למקד את בחינות הבגרות במקצועות מתמטיקה, אנגלית ולשון ולבטל את בחינות הבגרות בהיסטוריה, באזרחות, בספרות, בתנ"ך – תוך החלפתן בעבודות גמר. התוכנית הזו מעבירה מסר ברור של מה חשוב ומה הרבה פחות. הרי ברור לגמרי מה יקרה ללימודים האלה בתיכון, וכמה מהתלמידים ימשיכו בלימודי מדעי הרוח באוניברסיטאות, שנמצאים כבר בתהליך מתמשך של הידרדרות.
נכון, אנגלית היא שפה חשובה מאוד, במיוחד בעולמות התעסוקה, אבל מה עם עברית? האם זו שפה שנערים ונערות יודעים להתבטא בה? אין ספק שמערכת החינוך אמורה להכין את תלמידיה לחיים, אבל מה המשמעות של האמירה הזו? האם תפקידה לחנך את התלמידים להיות אזרחים טובים אפרופו ביטול הבחינה באזרחות? האם תפקידה לעצב תלמידים ממושמעים או דווקא ביקורתיים ובעלי יכולת חשיבה עצמאית? האם תפקידה לתת כלים להתמודד עם עולם התעסוקה העתידי, וגם מעבר לו?
בעולם התעסוקה העתידי יש למדעי הרוח לא פחות חשיבות מלימודי מתמטיקה, ואף הרבה יותר. כבר כיום חברות הטכנולוגיה הענקיות מחפשות דווקא עובדים שסיימו את לימודי מדעי הרוח, לרבות, למשל, פילוסופיה. יותר ויותר מתברר שגיוון לסוגיו מייצר תרבות ארגונית טובה ויצירתית יותר.
מערכת החינוך בישראל נהנית מתקציבי עתק שהולכים למקומות הלא נכונים ומשוועת לאסטרטגיה עקבית ארוכת טווח ולא לשליפות של שרי חינוך לדורותיהם. היא זקוקה לרפורמה יסודית מאוד, שבלעדיה תמשיך לקרטע, והמקום הנוכחי שלה עוד עלול להיראות כפאר היצירה.
הכותב הוא מייסד בית ההשקעות מיטב דש