מערכת החינוך חווה בימים אלו נטישת מורים מסיבית, ונראה שהתופעה רק הולכת ומתעצמת. תחושה של חוסר משמעות של מורים ומנהלים, הנשענת ככל הנראה על אי־שוויון בחלוקת העבודה ובאופי ההתייחסות למשאב האנושי במערכת, גורמת לנטישת אנשי הוראה רבים. מנהלים ואנשי חינוך, המגיעים למערכת כדי לקדם חינוך לשמו ולהוביל תהליכים עמוקים ומשמעותיים מול תלמידים, מוצאים את עצמם עובדים מול טפסים, טבלאות, נתונים, הוראות, הנחיות והנחתות. אנשי חינוך הופכים לכלי ריק מתוכן, עובדה המגבירה את תחושת התסכול.
מנהלים עסוקים בעיקר בעניינים בירוקרטיים ובריצוי המערכת שעסוקה במבחנים, במדידות ובקידוש הסטנדרטיזציה. כתוצאה מכך, המערכת מפספסת את המורים כמשאב אנושי החושב על פדגוגיה, על תלמידים ומורים, על צרכים ועל חינוך. גישה זו הופכת את המורה לרובוט תוך שהיא מכבה את הלהבה של היצירתיות והמעוף .
שכר המורים נמוך? דוח הממונה על השכר במשרד האוצר, שפורסם באוקטובר האחרון, חשף כי שכר המורים גבוה ב־20% מהשכר הממוצע במשק. הבעיה היא בשיטה: מורים ותיקים מרוויחים כמעט פי ארבעה ממורים מתחילים, המועסקים בשכר רעב. כך פועלת השיטה שדוחקת החוצה צעירים ומוכשרים ומשמרת ותיקים ובינוניים. השכר לא שוויוני, למרות שבהסכמי השכר האחרונים ניסו לצמצם את הפערים. חלק נכבד מדוח השכר עוסק באי־השוויון, אך כותביו שמרו על איפוק, השתדלו לתת נתונים בלבד והסתפקו בהצהרה: "האגף יחתור להמשך צמצום הפערים בין המורים".
בישראל, הוותק הוא הגורם העיקרי המשפיע על עליית השכר, והוא מתקדם לאורך 36 שנים. רק לאחר 36 שנים מגיעים מורים לשיא השכר שלהם, בהשוואה לכ־20־25 שנים במדינות המפותחות. מורים ותיקים יקבלו תפקידים נוספים כמו חינוך כיתה וריכוז שכבה או מקצוע, שיגדילו את שכרם. גם הגמולים הניתנים על ביצוע תפקיד ניתנים באחוזים למשרה, כך שמחנכת ותיקה תקבל תוספת הגדולה פי שניים ממחנכת כיתה צעירה, אף ששתיהן עושות את אותה עבודה.
כשהמורה הצעיר יסתכל סביבו הוא יגלה שלמצוינות אין ערך ושכל מה שנדרש הוא דופק והישרדות. גם אחרי עשור של עבודה קשה הוא ירוויח שכר נמוך מהממוצע במשק. ערכים, רצון לתרום ואמונה בחשיבות תפקיד המורה יכולים לייצר מורים מצטיינים, אבל עבור רובם המחסור בתגמול כספי יפגע ברצון להצטיין ולהוביל. כשהמורה הצעיר יסתכל על חבריו בהייטק, בשוק הפיננסים, על אלו שהפכו לעורכי דין ורופאים, וכשהוא יבין שהוא יכול להיות כל אחד מאותם אנשים, כי הוא אדם מוכשר בעל יכולות אישיות גבוהות, הוא כנראה יעזוב תחום שמתגמל בינוניות ומתעלם ממצוינות.
בנוסף, חלק מעובדי ההוראה מועסקים על ידי רשויות מקומיות בהעסקה בלתי ישירה, בתנאים פחות טובים וללא ביטחון תעסוקתי. בכך נפגע שכרם ונוצר חוסר שוויון ביניהם ובין המורים המועסקים בהעסקה ישירה. כך נוצרו שני מעמדות של עובדי הוראה, אלה שמועסקים ישירות על ידי משרד החינוך על פי הסכמי שכר אחידים, ואלה שמועסקים בהעסקה בלתי ישירה על ידי תאגידים של רשויות מקומיות או עמותות לא תלויות.
אי־השוויון החינוכי הוא בעיה מהמעלה הראשונה שהמדינה חייבת לספק לה פתרונות. הפתרון מצוי בגישת האכפתיות - התנאים הם שמייצגים את אי־השוויון האמיתי. לצורך יישום עיקרון זה דרושים בראש ובראשונה רצון ונכונות. אלא שכיום חסם השוויון הגדול ביותר במערכת החינוך הוא ההודאה של ראשי המערכת השלטונית כי שוויון בחינוך הוא בלתי אפשרי.
שוויון אפשרי בתנאי שתהיה מדיניות כוללת להתמודדות עם עוני ועם אי־שוויון, שתמומש החירות במערכת, ויטופח ערך השוויון על ידי עיצוב מערכת חינוכית שאינה מפלה בין הלומדים על פי יכולותיהם ומעמדם הסוציו־אקונומי ובין מורה למורה, איכות לצד ותק.