שתי תמונות שמכניסות פרופורציות. לכם ואולי יותר לעצמי.
ראיתי את הצפיפות ברכבות היוצאות מאוקראינה ואת תמונות ההמתנה בתחנות בקור האירופי. את תמונות המתבוססים בשלג בהליכה רגלית מתישה כדי לחצות את הגבול. אנו אומרים לעצמנו שהדברים נוראים והיו שאמרו שהתמונות מזכירות את השואה, אבל אז הסתכלתי בתמונות מהשואה ההיא ומהטרגדיה של האוקראינים, וראיתי את ההבדל.
אלה ואלה אמנם מתבוססים בשלג, אבל הטורים הארוכים של היהודים בשלג בהם ילדים וסבתות עם ידיים למעלה מוקפים גרמנים עם רובים כדי שאף יהודי לא יימלט מגורלו במשרפות.
היהודים ההם לא זכו לחצות גבולות אל מקום מבטחים כי הגרמנים לא נתנו להם להימלט. וגם לא היה מקום מבטחים עבור אלה המעטים שכן הצליחו להימלט מידי הצוררים - כי לא היה להם לאן. הארץ המובטחת וחופיה היו חסומים על ידי הבריטים. במקום זה הם הגיעו למשרפות הגזים.
והיום?
א. העולם נהיה טוב.
ב. אף אחד לא מתכוון להשמיד את האזרחים האוקראינים באירופה, להבדיל ממה שעשו ליהודים הגרמנים ושות'.
ג. ולהבדיל מאז, ארץ ישראל המובטחת קולטת יהודים הנמצאים במצוקה. ליהודי העולם יש מקום מבטחים לאן להגיע בעת צרה.
מאז הקמת המדינה גופים ממלכתיים וארגוני מתנדבים עוסקים בהצלת יהודים, לפעמים בדרכים חשאיות מארצות מצוקה וארצות אויב. ישראל ערבים זה לזה ועל פי כלל זה משלחות יוצאות ממנה כעת בעת צרה לאוקראינה, להשיבם או להביאם הביתה. גם אם עד היום לחלקם הוא לא היה הבית בעיניהם.
אם עדיין ספקניים אתם, אני מציג בפניכם שוב את התמונות בהם היהודים מתבוססים בשלג מוקפים גרמנים ולעומתם תמונות שהתגלגלו השבוע במשפחתי בהם רואים תמונות שבו מתבוססים שוב יהודים בשלג. אבל הפעם אלו מיטב חיילינו ממיטב הסיירות שמתאמנים בחרמון כדי להיות מוכנים להשיב מלחמה בהרים הצפוניים אם נצטרך לכך ולאבטח אותו מפני פעילות טרור כלפי מטיילים וגולשים בחרמון .
בתמונות אני מזהה בין הלוחמים את אחייני. שמו כשמי, מאיר - כשם סבא מאיר יוסקוביץ, מהעיירה בלכאטוב שהובל בשלג עם בני משפחתו בחורף הפולני לאושוויץ. רק בת יחידה בגיל 14 ניצלה בשם בלה. אימי ע''ה. ממנה יצא דור התקומה. נכדים ונינים ביחידות מובחרות.
מאיר, שפניו מוסתרות, הוא לוחם ביחידה מובחרת בחרמון המושלג. הוא נשוי ואת רעייתו הצעירה שעובדת כתצפיתנית במסגרת ביטחונית רואה רק בשבתות ובחופשות הקצרות. לפני שבוע הכניסו את בנם הבכור לבריתו של אברהם אבינו כשכל צוות הלוחמים שלו הגיע להשתתף במעמד. הזוג הקים את ביתו בשומרון.
כמה סמלי הוא ההווה וכמה מלא תקווה עתידנו. אם שמים פרופורציות.
הכותב הוא סא''ל במיל' ויו''ר ארגון נפגעי הטרור "אלמגור"