בשצף החדשותי הבלתי פוסק סביב המלחמה באוקראינה, תפסה את תשומת לבי טטיאנה, ניצולת שואה בת 78, שהייתה כה נרגשת לקראת עלייתה לישראל עד שאמרה לכתבת: “אני יודעת שאם אני אבוא בלב פתוח לישראל, ישראל תפתח את לבה עבורי”. כעולה ותיקה בעצמי, אני יודעת שהקליטה של יהודים המגיעים מהתפוצות אינה קלה, אך אני רוצה להאמין שהפעם נצליח להכיל את העולים החדשים באופן טוב יותר.
בישראל, מדינת הלאום של העם היהודי, חיים רק מחצית מהיהודים בעולם. המחצית השנייה, כשמונה מיליון יהודים, חיה עדיין בתפוצות. עלינו לשאול את עצמנו: מיהם יהודי התפוצות? מה הזיקה שלהם לישראל? מה האחריות ההדדית בינינו?

בשבועיים וחצי האחרונים נמצאת יהדות אוקראינה בצרה גדולה. לא צריך להסביר את המצוקה של מלחמה ואת הניסיון לשרוד, להימלט, להישאר בין החיים. מדינת ישראל לא נותרה אדישה למצב והרימה את הכפפה, ובעיניי, זו המחויבות שלנו כמדינה, כממשלה, מתוך הבנה שהתפוצות הן חלק בלתי נפרד מהעם היהודי.

המלחמה הנוכחית מאיימת על התפוצה באוקראינה ועל העם האוקראיני בכלל, ולכן אנו נדרשים לפעולה. כך עשינו ועוד נעשה מתוך אמונה שלמה שזהו תפקידנו, ולא רק כלפי הקהילות היהודיות, אלא כלפי כלל האוקראינים שנמצאים במצוקה. אין מקום שישראל יכולה להיות בו ולא לוקחת חלק במאמצים, אם זה בסיוע הומניטרי, הקמת בית חולים חירום שישרת את כלל האוכלוסייה, קליטת פליטים, סיוע לקהילות היהודיות, הסעות ממקום למקום והעברה אל מעבר לגבולות אוקראינה. מדינת ישראל וממשלתה, ארגוני חברה אזרחית, יוזמות מעולם העסקים - כל אלו תומכים יחדיו בארגוני השטח שעושים את מלאכתם נאמנה סביב השעון כדי לסייע לאזרחים שנקלעו למלחמה הזו בלית ברירה, וכעת חייהם בסכנה.

חלק מיהודי אוקראינה מבקשים, במסגרת מסע הבריחה מהמלחמה הנוראה, להגיע לישראל, זמנית או כפתרון קבע. המסע שלהם לא יסתיים בנחיתה בנמל התעופה בן גוריון. היחס שלנו לתפוצות יימדד גם ביכולת שלנו כישראלים לקבל את האוכלוסייה האוקראינית, לקלוט אותה. יש לקוות שלמדנו מגלי עלייה קודמים של אוכלוסיות שעלייתן העמידה את החברה הישראלית בפני אתגר.

התפוצה היהודית באוקראינה לא לבד: יש לה גב איתן של העם היהודי בעולם, ובמיוחד בישראל; גב שלא היה לקהילות יהודיות לפני קום המדינה, וכמה טוב שיש אותו כעת. אני תוהה לגבי היום שאחרי המלחמה: מהו היחס שלנו כאן בישראל לקהילות היהודיות שנשארות בתפוצות, ואיך נתייחס לבני התפוצה שבחרו להיות חלק מחיינו כאן בישראל? במצב הזה האחריות עוברת לידי כל אחת ואחד מאיתנו, אזרחי ישראל, לוודא שאנחנו שומרים עליהם והם עלינו, ושהדאגה, האכפתיות והסולידריות ימומשו לא רק בעתות מלחמה ומצוקה, אלא גם ביומיום. 


הכותבת היא מנכ"לית משרד התפוצות