האם מה שנראה כתחילת גל האומיקורונה השישי מבשר גם על תחילת סופו של הגל הראשון של הפוטיניזם הדורסני או שנצטרך ללמוד לחיות בשנים הבאות עם הפאשיזם הפוטיני המרושע מצד ימין, ועם המגיפה המתישה, שגם מביאה מוות, חולי ופליטוּת, מצד שמאל? האם יש קשר נסיבתי בין שתי הרעות החולות הללו, לבד מהעובדה שהן נופלות על העולם בעכשיו המוּכּה שלו, כשמשבר האקלים הנורא כבר מעלינו, ואיש אינו יודע כיצד להיפטר מהן?
הקורונה כבר שינתה את סדר היום של העולם בשנתיים האחרונות, ומי שנחשבה למנהיגת העולם, ארצות הברית (לפני שהטראמפיסט השתלט עליה בכוח הפייק ניוז והאמיתות האלטרנטיביות שלו), ספגה מספר עצום של מתים. עכשיו קם הפוטין ומבקש לערער בכוח וביותר כוח את הקונצנזוס השברירי על התנהלות העולם ודורש להשתתף, כראשון בין שווים (ארצות הברית, סין, בריטניה, צרפת, גרמניה), בקביעת הסדר הגלובלי החדש.
בכל הקשור לערעור הסדר הוא דווקא מצליח: ברוע זדוני, בדורסנות, בהרג אזרחים וחיילים, בהרס נוראי, בשיירות של מיליוני פליטים, בעיקר נשים וילדים, ובאיום מרומז לאופציות כימיות וגרעיניות על העולם החופשי, העומד מנגד ומנסה לעזור כמיטב יכולתו המוגבלת לאוקראינים לעצור את תוקפיהם. ביידן, נשיא מעצמת העל המוחלשת מהמגיפה, מהכלכלה המתאוששת לאטה ומהמאבק הפנימי הקשה, הוא קשיש שמסרב, אולי בצדק, להציב איום כוחני ויכולות צבאיות ממשיות, שלו ושל מדינות נאט"ו, מול השליט הרוסי. האחרון מנצל את המגבלות שהטילה ארצות הברית על עצמה, אחרי הכישלונות בעיראק ובאפגניסטן, ומנסה להשתולל כחוּצָן חסר רסן.
ואכן, פוטין הצליח לשנות בינתיים את סדר היום העולמי והכל סובב סביבו, אך לא במעגלים שרצה לחולל. האוקראינים הסרבנים בולמים אותו ומכים בו, באוויר ועל הקרקע, ברשתות הסייבר המוצפנות, בשריוניו ובחייליו. כוחו של הצבא הרוסי המהולל־לשווא הוא ביכולת היזק מרחוק באמצעות הטילים, ההפצצות והתותחים. כי צבא זה לוקה בציוד ישן וגרוע, בלוגיסטיקה מסורבלת, באסטרטגיה עתיקה, בפיקוד רע ובחוסר מודעות ומקצועיות והיעדר מוטיבציה של חייליו. יריבו של פוטין, נשיא אוקראינה, זלנסקי, קומיקאי לשעבר, הפך בעימות הזה לכוכב עולמי נערץ, שמפקד בהצלחה על ההתנגדות של עמו ומצליח להפעיל את מצפון העולם, שעמד מנגד ורק החזיק לו אצבעות.
עכשיו לוחמיו יקבלו נשקים רבים ומשוכללים, ולוחם יחיד יוכל ביותר קלות להבעיר שריונים ולהפיל מטוסים ומסוקים רוסיים. נשיא רוסיה, לעומתו, מצטייר בעולם כהיטלריסט – הרשתות מוצפות בדיוקנו עם שפם מרובע קטן ותסרוקת שמוטה, ובכתובת "פאק פוטין"; מאות אלפים מפגינים נגדו ברחבי העולם בשנאה אישית – וכנראה שהוא ייזכר בהיסטוריה לא כמחדש ומאחד האימפריה הרוסית, אלא כאשם ברצח עם ובשאר פשעי מלחמה, כדורס מדינה דמוקרטית שהתעקשה על עצמאותה.
מעשיו גם גרמו לאיחוד מעורר בין מדינות נאט"ו, ששידרו חולשה בתחילת המלחמה, ולהגברת מעורבות ארצות הברית במאבק נגדו. הסנקציות הרבות והקשות, סגירת חלק גדול מהעולם בפני רוסיה והעובדה שאם יפעיל נשק לא קונבנציונלי נגד אוקראינה, יאלצו מיליונים בעולם את ממשלותיהם להרים נגדו כוח ממשי - כל אלה עוד לא הורידו את פוטין מהעץ, כמו שבינתיים גם תיווכו של ראש הממשלה בנט או העברת ההודעות מצד לצד בעזרתו, לא הביאו למשא ומתן בין המַכִּים המוּכּים והמוּכּים המכּים.
מי שיכול לעצור אותו אולי הוא מנהיג סין, שי, שלאחר שיחתו עם ביידן, אמר שהמלחמה באוקראינה חייבת להסתיים ושעל סין וארצות הברית לקחת את האחריות לסיומה. אם בסינית, באנגלית וברוסית זה נשמע אותו דבר, יש סיכוי לעצירת פוטין – אבל עד אז, אלה רק מילים. ובסינית.