משהו נראה לי לא תקין בהתנהגות המערב בהטילו סנקציות ללא תקדים על רוסיה במלחמתה עם אוקראינה. מילא, בהטלת ענישה כלכלית הקרויה "סנקציה" ניתן לראות דרך לגיטימית כדי להימנע ממלחמה ממש, אך ענישה פרסונלית של אנשים שונים בגלל מעורבותם הרגשית או הממסדית ברוסיה – לכך אין תקדים במשפט הבינלאומי. מה הבסיס הנורמטיבי לענישה פרסונלית זאת? לאחרונה דווח כי ממשלת בריטניה הטילה סנקציות אישיות על 386 חברי הדומה, הבית התחתון של הפרלמנט הרוסי, משום שתמכו במלחמה באוקראינה.
הרי בכך בריטניה מתערבת בבחירתו של העם הרוסי ושוללת ממנו את זכותו לביטחון האומה כפי שהוא רואה אותו. אני משפשף את עיניי: האם אכן מדינת המופת הדמוקרטית ביותר בעולם – בריטניה הגדולה – מענישה את נבחרי העם הרוסי באופן אישי בגלל דעתם לגבי מה יש לעשות כדי שאוקראינה, שבמשך כל ההיסטוריה הייתה חלק בלתי נפרד מרוסיה, כולל בתקופה הסובייטית, לא תהפוך לחברה בנאט"ו - ארגון הכולל בתוכו את גרמניה, שלפני 80 שנה פלשה לברית המועצות עם שלושה מיליון חיילים וגרמה למלחמה שבה איבדה ברית המועצות בין 20 ל־27 מיליון איש? אותה גרמניה שהונה הוא בלתי מוגבל, ושהפרלמנט שלה הגדיל לאחרונה, על רקע הפלישה לאוקראינה, את תקציב הביטחון שלה ב־100 מיליארד יורו.
נכון, לפלוש למדינה אחרת זה פסול, אך כאשר מדובר בסכנה שמא יקום שוב אויב שיתבסס הפעם על שטח עצום הנושק לרוסיה ורק אתמול היה חלק בלתי נפרד ממנה – אזי לעקרונות יש פחות חשיבות מאשר למעשה הבא למנוע אפשרות של חזרה טרגית על מה שכבר קרה ב־1941.
וכאן באה תמיהה נוספת: מה רוצה נשיא אוקראינה, מר זלנסקי, מהעם היהודי בעולם בכלל, ומהיהודים במדינת ישראל בפרט? מיד כאשר התחילה הפלישה הרוסית זלנסקי פנה בתרועה רמה לעם היהודי בעולם ותבע מכולנו ביחד להתייצב נגד רוסיה. אך לא בכך הסתיים העניין. בימים האחרונים, לבקשת שגרירות אוקראינה, אף הוגשה עתירה לבג"ץ נגד מתווה ההגירה המוגבל של שרת הפנים איילת שקד. בכך קבעה השגרירות תקדים עולמי ששגרירות של מדינה אחת מערערת לבית המשפט של מדינה אחרת על החלטות בממשלה שלה.
זהו גם תקדים עולמי של התערבות מדינה זרה במערכת המשפט של מדינה אחרת – תוך דילוג על החלטות הממשלה הריבונית של אותה מדינה. בלשון בלתי דיפלומטית יש לקרוא לצעד בלתי דיפלומטי כזה: שערורייה ובמיוחד חוצפה. לא נראה לי שאוקראינה העזה או תעז לפנות לבתי המשפט בהודו, סין או מדינה אירופית כלשהי כדי לשנות החלטות של הממשלה הנבחרת והריבונית. זה שמור רק לרעת היהודים.
לכל אלה הוסיף זלנסקי את נאומו בזום בכנסת שבו עשה השוואה בין מה שקרה לעם היהודי בשואה למה שכביכול עוברים האוקראינים. זאת השוואה רצינית, מר זלנסקי? מאיפה המצבור התעמולתי הזה? מאין התאווה הזאת לערב אותנו דווקא לצדו של אותו עם אוקראיני שהוליד את משמיד היהודים בוגדן חמלניצקי ואת מבצעי הפוגרומים סמיון פטליורה וסטפן בנדרה? כל זה מעלה את השאלה: מדוע זלנסקי מתעקש על פגישת תיווך בירושלים דווקא? הרי במפגש כזה אצלנו כנראה לא נקבל שום יתרון, אלא רק השמצות וגינויים מצד כל המשתתפים.