יש להתבונן בעין בוחנת כדי להבין מה אירע בעיר שושן. לכאורה, העלילה מצוינת כחומר גלם לכל יצירה ספרותית: חצר מלכות, אהבה, מרד, נאמנות, בגידה, ניסיון רצח של המלך, הצלה מפתיעה, תככים פוליטיים, עלייה לגדולה והתרסקות.
אולם בניגוד לרושם של קריאת המגילה במשך שעה בבית הכנסת מדובר בשרשרת אירועים שהתפרשו על פני שנים רבות. רק באמצעות מבט תורני־אמוני אפשר לצרף את כל ההתרחשויות לתמונה אחת גדולה - נס הפורים.
הקב"ה סובב את האירועים בשושן הבירה והקדים תרופה למכה: מלך טיפש עלה לגדולה ורצה להציב את עושרו בחלון הראווה העולמי. מכאן האירועים התחילו להתגלגל: זעם של טירוף אחז באחשוורוש באשר לוושתי הסרבנית והמורדת במלכות, כדי שאסתר תירש אותה ותוכל למלא את ייעודה בבוא העת. בגתן ותרש ביקשו לשלוח יד במלך, ומרדכי, שידע שבעים לשון מכיוון שעמד בראש הסנהדרין, ישב בדיוק בשער המלך כדי לשמוע ולדווח.
בדיוק כשהעץ הגבוה חמישים אמה הוכן למטרתו הנוראה, נדדה שנת המלך והובא ספר הזיכרונות. ברגע שאסתר החליטה לסכן את חייה ולהעז להגיע לארמון המלוכה בניגוד לחוקים וללא זימון מוקדם, אחשוורוש הושיט את שרביט הריצוי. בדיוק כשהמן נפל על אסתר להתחנן על נפשו, אחשוורוש נכנס והתפרץ על המן שהעז ליפול על המלכה, וחרבונא, הזכור לטוב, הוסיף שמן למדורה.
מבט של אמונה הפך את הכל מסיפור עלילתי לסיפור רוחני ושמיימי: שום דבר אינו מקרי - יש מנהיג לעולם. מלבד שמחה טבעית על ההצלה, יהודים מודים על הנס בדרך ייחודית - דאגה לזולת. מצוות ימי הפורים הן מצוות של בין אדם לחברו: משלוח מנות איש לרעהו.
ד"ר גבריאל גרמן זכרייב, מייסד יום השחרור וההצלה העולמי, ממשיך לכתוב את לקחי מגילת אסתר ולהאיר את פינותיו החשוכות של העולם באור של טוב.
במפעלו האדיר להנצחת יום השחרור וההצלה בתאריך העברי של יום הניצחון על הנאצים (8־9 במאי), כ"ו באייר, הוא מנציח בזיכרון נס ההצלה, במשלוח מנות של הערכה ותודה לאלו מקרב אומות העולם שלחמו ברעים. אסתר נכתבה לדורות, וד"ר זכרייב ממשיך בכתיבת המגילה המופלאה ולקחיה בימינו אלו.
הכותב הוא המנהל הרבני של ועידת רבני אירופה