נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסמו בימים האחרונים מלמדים כי למרות הגידול הטבעי של מערכת החינוך, מספרם של המורות והמורים החדשים הולך ויורד. לפי הנתונים, בשנת הלימודים תשפ"ב עמד מספרם של עובדות ועובדי הוראה חדשים על 10,755 בלבד לעומת 12,192 בשנת תשפ"א, ירידה של כ־12%. שיעור הגיוס של עובדות ועובדי הוראה חדשים במגזר היהודי ירד מכ־6.9% בשנת תשפ"א לכ־6.1% בשנת תשפ"ב.
בעוד שמספרם של עובדות ועובדי הוראה חדשים הנקלטים במערכת מצטמצם, מספרם של אלו שעוזבים אותה הולך וגדל: בשנת הלימודים תשע"ט עזבו את מערכת החינוך 8,641 עובדות ועובדי הוראה, לעומת 6,984 בלבד בשנת הלימודים תשע"ח, כלומר גידול של 23.7%. עיקר הבעיה היא במגזר היהודי: שיעורי העזיבה במגזר הערבי בעשורים האחרונים נמוכים באופן ניכר (3% בממוצע) מהשיעורים במגזר היהודי (4.5% בממוצע).
בנוסף לנתונים הללו, משרד החינוך גם אוסף לצרכיו הפנימיים נתונים על פרחי ההוראה. נתונים אלה, שלא פורסמו עד כה, מלמדים כי מתוך כל 100 סטודנטיות וסטודנטים המתחילים את לימודיהם במכללות לחינוך, 33 בלבד יהיו מורות ומורים מתמידים בעלי ותק של חמש שנים ומעלה. רק כמחצית ממקבלי תעודת הוראה משתלבים במערכת החינוך, ועוד כ־15% עוזבים את המערכת בשנתיים הראשונות לעבודתם.
המחסור במורות ובמורים אינו פרוש במידה שווה על פני תחומי הדעת השונים. הוא בולט במספר תחומי דעת מרכזיים: אנגלית, מדעים ומתמטיקה. לתחומי דעת אלה חשיבות רבה בהכנתם של תלמידי ישראל לשוק העבודה העתידי. המקצועות הנמצאים בצמרת ההכנסות הם מבוססי מתמטיקה ומדעים ודורשים יכולת של תקשורת בינלאומית בשפה האנגלית, ודווקא בהם מתקשים בתי הספר למצוא מועמדות ומועמדים להוראה.
המחסור במורות ובמורים חדשים מעמיק עוד יותר את הפער בין מרכז לפריפריה. בית ספר בגוש דן שמפרסם מודעה לחיפוש מורה למתמטיקה או פיזיקה ברמה של חמש יחידות, יקבל ככל הנראה מספר פניות של מתעניינות ומתעניינים. בתי ספר בשדרות, אופקים, חצור הגלילית או צפת, לעומת זאת, יקבלו מן הסתם הרבה פחות פניות, אם בכלל. הפעלתן של מגמות מתמטיות ומדעיות מוגברות בערי פריפריה הופכת במציאות כזו לקשה עד בלתי אפשרית.
המחסור במורות ובמורים חדשים לא נוצר ביום אחד. ממדיו העכשוויים חמורים, ואם הוא ימשיך להעמיק, הוא עלול לפגוע באופן ממשי במערכת החינוך. כדי לשנות את המגמה נדרשים צעדים משמעותיים של העלאת שכר המורות והמורים המתחילים, מתן תמריצים לסטודנטיות וסטודנטים לחינוך ההופכים למורות ולמורים מתמידים, ושיפור תנאי ההעסקה והדימוי הציבורי של מקצוע ההוראה. אם מדינת ישראל לא תתעשת ותפעל בהקדם לטיפול במשבר, לא יהיו מחר מורות ומורים בכיתות של ילדינו.
הכותב הוא נשיא האקדמית חמדת, מכללה דתית לחינוך בשדות נגב