"אנחנו משוועים למנהיגות אמיתית. אנחנו רק בקדימון" - כתב, אמר וצדק ניצב בדימוס אורי בר־לב. אוזלת היד היא תוצר מתמשך של מנהיגות הפועלת מתוך פחד בקבלת החלטות לא פופולריות בממשלה הנוכחית. על קובעי המדיניות לפעול ביד קשה ובאמצעים קטלניים למגר את הטרור, שצובר תאוצה בתוכנו. חוק איחוד משפחות מקדש את הטרור ומאפשר לו לצמוח – לא מחוץ לגבולות מדינת ישראל, אלא פה בתוך הבית שלנו. איך, אתם שואלים?
אם נדבר דוגרי, נבין שכל ראיס מהפזורה מתחתן עם אישה מהשטחים. אותה אישה, שחונכה וגדלה על ערכי הטרור, לנו אין שליטה על החינוך שלה ושל משפחתה וגם לא תהיה לנו. אם נפשט את זה יותר נבין שהמשוואה מאוד פשוטה: ילד שגדל על ערכי טרור ובאחת עבר את הגבול וכעת מתגורר במדינה, אשר חונך לשנוא מינקותו, ימשיך לשנוא אותה ואת הדרים בה.
אם לא יפנימו קובעי המדיניות, ובראשם ראש הממשלה, השר ופקודיו, כי הולך ומתעצם פה טרור מסוג חדש, שאנו רואים בחודש האחרון את ניצניו, אנחנו צפויים להתעורר אל מול מלחמה שלא יהיה לנו יתרון מולה – טרור מתוך הבית. תחנות משטרה במגזר מוצתות, השוטרים המוצבים בתחנות אלה חוששים לחייהם, הענישה לטרוריסטים מתוכנו אינה מאיימת ואינה מידתית, ואנחנו מאבדים אחיזה ביטחונית בבית שלנו.
הגיע הזמן שבלשכת השר לביטחון הפנים יתעוררו ולא יחששו שהמפלגות הערביות יפרקו את הממשלה. ביטחון תושבי מדינת ישראל חשוב יותר מאיומי רע"ם לפרק את הממשלה ולאיים על משכורת השרים. הגיע הזמן לקבל החלטות כואבות לטובתנו גם במחיר של ויתור על כיסא ומשכורת.
הכותבת היא עורכת דין ומומחית בניהול משברים