לנוכח העובדה שאוקראינה נלחמת כיום לבדה מול מסע הכיבוש האכזרי של רוסיה, לא מעטים בתוכנו אומרים כי עלינו ללמוד לקח וכי עלינו להבין כי ביום פקודה אנו לבד נתייצב מול אויבים מבחוץ.
זה אכן נכון, אבל בראייה מאוד צרה וחלקית. אסור לטפח את התפיסה שמדינת ישראל, ביום פקודה, תתייצב לבדה מול אויבים, שאין לנו על מי לסמוך, ושהחמור מכל: שאין אנו באמת זקוקים לידידים ולסיוע מבחוץ.
אכן, ביום פקודה, אם יתרחש, נצטרך כמובן לעמוד לבדנו בקו החזית. אבל על כולנו להפנים היטב שישראל זקוקה מאוד לידידים, והרבה ידידים וידידי אמת. ויש לנו ידידים כאלה. לא על שום שאנו מדינה יהודית; אלא על שום שמדינת ישראל נתפסת בעיני רבים כמדינה ערכית ודמוקרטית המאמינה בערכים הומניים.
מעמדה של ישראל בעולם ייחלש מאוד אם נאבד ידידים. כמובן לא חסרים גם כאלה הששים בשטנה אל כל נקודת תורפה כדי להצביע עלינו כעל מדינה של אפליה גזעית ומדינת כיבוש.
העבר של ישראל הוכיח עד כמה אנו זקוקים לידידים מבחוץ. במלחמת השחרור קיבלנו סיוע מיהדות העולם ומעט ממדינות חוץ; והמפתיע הוא שאחד ממקורות הנשק היה צ'כיה, בעוד שארצות הברית הייתה צריכה לעבור שלבים של הססנות בטרם תמכה נחרצות במדינה החדשה. גם צרפת סייעה לנו במשלוחי נשק חשובים באותה תקופה, כולל מטוסי המייסטר, וגם הרבה מעבר לכך בבניית כוח הרתעה ישראלי בעל משמעות גרעינית. במלחמת יום הכיפורים היינו זקוקים נואשות למשלוחי נשק וציוד צבאי שהועברו אלינו מארצות הברית.
כלכלת ישראל כולה זכתה להתחזק גם על שום שהרבה חברות השקעה טיפחו בבורסות המובילות בניו יורק חברות הזנק ישראליות. אבל אנו עומדים לאבד הרבה ידידים נוכח ההתנהלות שלנו כיום באשר לפליטי המלחמה מאוקראינה המבקשים למצוא מחסה במדינת ישראל.
הכוונה כמובן אינה לעולים שזכאים על פי חוק השבות להיות אזרחי המדינה. חוק השבות הוא ללא ספק הגשמת החזון הציוני המבוסס על הרבה ניסיון היסטורי מדמם ומחפיר. אבל ההתנהלות שלנו באשר לפליטי מלחמה שאינם יהודים עומדת כיום במבחן מול העולם כולו. בתחום זה עברנו כמה שלבים, והכל תחת לחץ, והכל תחת ביקורת ציבורית נוקבת.
לא פרי של מדיניות מכילה הרואה את העתיד קדימה ומפנימה את גודל השעה. ניתנת לנו הזדמנות נדירה לחזק את מעמדה של מדינת ישראל כמדינה ערכית והומנית. אין פה שום סכנה דמוגרפית ושום איום על צביונה של ישראל כמדינה יהודית.
פליטי מלחמה שאינם יהודים לא בהכרח יישארו פה לאחר תום המלחמה. הם גם לא כל כך מהר יקבלו מעמד של אזרח המדינה על פי חוק האזרחות, הקובע תנאים לא פשוטים כמו תקופת מגורים בישראל של שלוש שנים מתוך תקופה של חמש שנים שקדמה לבקשה. פליטי המלחמה הם כוח עבודה טוב אשר אנו זקוקים לו. הם לא יבקשו מאיתנו שאנו נפרנס אותם.
אסור שהמדיניות הכוללת בנושא פליטי המלחמה תיקבע על ידי רשות ההגירה והאוכלוסין, וגם לא רק על ידי שרת הפנים לבדה. זהו מצב היסטורי חריג, והאחריות היא של ממשלת ישראל כולה. אני משתומם איך ממשלת ישראל נכשלת בהבנת מלוא משמעותו וחשיבותו ההיסטורית של המצב למדינת ישראל ולעתידה.
מאז שהגיעו הפליטים אכן נעשו שינויים חיוביים לעומת הרתיעה הראשונית של רשות ההגירה והאוכלוסין; שיפורים חשובים ברמה הכמותית, הקלה על קרובי משפחה והושטת שירותי בריאות אלמנטריים. אבל זה עדיין לא מבטא את אותה מדיניות נכונה שבה היינו צריכים לנהוג ממש מההתחלה עם הגיע גל הפליטים הראשון לישראל וגם בהמשך המלחמה.
קוצר הבנתה של ממשלת ישראל באשר למשמעות האסטרטגית ארוכת הטווח שתהיה להתנהלות שלנו כיום כלפי פליטי מלחמה יעלה לנו מאוד ביוקר. אנו נאבד ידידים. הביקורת כלפי ישראל תחריף מצד כל אלה המחפשים איך אפשר לתקוף את ישראל ולערער את מעמדה. התמיכה בישראל בעולם הרחב תיחלש, ואנו נקצור את זרעי הגזענות שאנו מפזרים כיום.
ייתכן שעדיין לא מאוחר. ייתכן שזה הזמן להכריז על מדיניות של שערים פתוחים באופן מוחלט לכל פליטי המלחמה, להוציא כמובן גורמים פליליים. חלק גדול מהציבור בישראל יהיה נכון להושיט לפליטים עזרה. זו יכולה להיות שעתה היפה של מדינת ישראל, אבל אנו מאבדים אותה עקב ההססנות והכניעה של ממשלת ישראל ללחצים שמקורם באיום דמוגרפי חסר בסיס.
