פיגוע טרור רצחני שהתחולל בבני ברק מצטרף לפיגועי הטרור שאירעו השבוע בחדרה ובבאר שבע. אין ספק: ההסלמה הביטחונית מטלטלת קשות את הציבור ומזעזעת את המערכת בישראל. תכיפות הפיגועים, תעוזת המפגעים, המיקום בערים המרכזיות והתזמון בסמוך ליום האדמה ולחודש הרמדאן מרסקים את תחושת הביטחון ומעוררים מחדש את העיסוק בטרור.
העובדות הקשות מדברות בעד עצמן. מה שהחל כמסע הרג חסר הבחנה של מפגע בודד בבאר שבע, המשיך לפיגוע ירי בחדרה של מחבלים שפעלו בהשראת דאע”ש ונמשך למסע הרג קטלני בידי מחבל פלסטיני, שביצע ירי פרוע לכל עבר ברחובות בני ברק. פיגועים קשים אלה, על אף השוני ביניהם, מצטרפים לשרשרת ארוכה של אירועי טרור שהתחוללו מתחילת השנה בישראל, כולל ביהודה ושומרון. הם מצביעים על עלייה משמעותית ומדאיגה בהיקף הפיגועים הקטלניים ברחבי המדינה, וכל זאת תוך גינוי מוצהר מצד הנהגת הרשות הפלסטינית ומנגד גילויי שמחה בקרב ארגוני הטרור.
עם זאת, חשוב להבין כי למרות השוני בזהות המחבלים (אזרח בדואי מחורה, בני דודים ערבים־ישראלים מאום אל־פחם ותושב פלסטיני מכפר סמוך לג’נין) ובמניעיהם הפוליטיים, הארגוניים או האישיים, קיים קו המחבר בין פיגועי הטרור. מנקודת מבט רחבה יותר, ביצוע פיגועי הטרור בהשראת דאע”ש ונטילת האחריות על ידי הארגון תוך הדגשת המאבק ביהודים הנתפסים בעיניו כאויבים מוצהרים, הם טריגר משמעותי, המאיץ את ההידרדרות הביטחונית.
דאע”ש “חילץ את השד מהבקבוק” ונתן זריקת עידוד חיצונית למחבלים פלסטינים ולמפגעים פוטנציאלים אחרים, העלולים לבצע פיגועי טרור, הן בהוראת חמאס או הג’יהאד האסלאמי, והן בהשראתו. גם התחרות על תשומת לב באמצעות פיגועים בין ארגוני הטרור המקומיים ובין הפלגים הפועלים באיו”ש וברצועת עזה, לצד מאבקי הכוח מול דאע”ש, עלולים להגביר את מפלס המתיחות ולדרדר עוד יותר את המצב הביטחוני. ובתוך כל זאת, מרקם היחסים השברירי בין האוכלוסייה היהודית, ערביי ישראל והפלסטינים, מהווה יעד להגברת פיגועי הטרור והגדלת מעגל האלימות הרצחנית.
חשוב לציין כי על אף העובדה שדאע”ש נחשב בזמנו לארגון הטרור האכזרי, הרצחני והעשיר ביותר, ישראל לא הייתה על הכוונת שלו עד עתה, ויהודים לא היוו יעד מרכזי עבורו. ולכן האירועים הקשים בבאר שבע ובחדרה מהווים נקודת מפנה משמעותית ועליית מדרגה עבור ישראל.
תזמון פיגועי הטרור איננו מקרי. דאע”ש מנצל את סוגיית הסכסוך הישראלי־פלסטיני, ובעיקר את הזעם הרב שהצטבר כלפי הסכמי אברהם וכינוס שרי החוץ של מדינות ערב המתונות בישראל, ומתעל אותם לשיח שנאה ברשתות החברתיות, שמוביל להגברת האלימות ולביצוע פיגועים. במעגל השנאה שנוצר, הטרור הפלסטיני והדאע”שי הולכים ומתחזקים.
ואם לא די, הרי שגילויי שמחה לאיד נגד ישראל, ומנגד קריאות נאצה נגד ערבים, מעמיקים את הכאוס והקיטוב הפוליטי־חברתי. בשעת משבר זו, על ממשלת ישראל ועל והרשות מוטלת האחריות להרגעת הרוחות בכל האמצעים והמשאבים העומדים לרשותן.
הכותבת היא מומחית לגיאופוליטיקה, טרור עולמי ומשברים בינלאומיים וחברת “הביטחוניסטים"
