הדבר היחיד שעצר אותי השבוע בדרכי להוציא רישיון לנשיאת נשק ורכישת אקדח, היה אך ורק הזיכרון הצורב, תרתי משמע, של מה שקרה בפעם האחרונה שבה הצטיידתי באמצעי הגנה עצמית, בעקבות גל פיגועים מאיים. היה זה בשנת 2016, כאשר התרגש עלינו גל הסכינאות, וכאזרח אמיץ ושומר חוק, ראיתי לנכון לקחת חלק במאמץ המלחמתי.
הצטיידתי מיידית בתרסיס גז מדמיע במטרה לשפר את תחושת הביטחון האישי שלי ושל הסובבים אותי. וכצפוי, זה נגמר רע מאוד; עבורי ועבור הסובבים אותי. עד היום אני לא בטוח לגמרי מה בדיוק קרה שם, האם התיישבתי ברכב בזווית לא נכונה כשהתרסיס בכיסי, או שהגז המדמיע בעצמו הרגיש דחף לא נמנע להתיז לפתע את תכולתו באופן עצמוני, ודווקא כשכל חלונות הרכב סגורים.
כך או כך, התוצאה הייתה כמה וכמה זוגות עיניים צורבות, ותחושת מחנק מלווה במתקפת שיעולים ארוכה ומתמשכת. כך שלמרות ניסיוני הקרבי הדל, אני מספיק חכם כדי להבין שאם גדול עליי לתפעל תרסיס גז מדמיע פשוט, עדיף, לטובת כולנו, שאשמור מרחק משמעותי מכל כלי נשק מסוכן יותר, ואתמקד במה שאני כן יודע לעשות.
ומה שאני יודע זה ש"מעט אור דוחה הרבה מן החושך". מעבר לביטחון הנדרש בקב"ה, ובשליחיו הנאמנים - אנשי כוחות הביטחון, שמאורעות הזמן האחרון חשפו אותנו שוב לגבורתם ואומץ לבם, כאשר בסייעתא דשמיא ובהשגחה פרטית הם נמצאים תמיד במקום ובזמן הנכון, ונחלצים מתוך מסירות נפש עצמית מדהימה להגן על כולנו - יש גם לכל אחד ואחד מאיתנו מה לעשות.
מול גל של רוע, אלימות ושנאה חשוכה המאיימת עלינו בטרור ובפחד, עלינו להרבות באור של טוב ובעשייה של חסד, כזו המחזקת את אחדותנו, את לכידותנו ואת כוח עמידתנו. אז אם גם אתם שואלים את עצמכם איך מתמודדים עם הפחד ואיך מחזקים את תחושת הביטחון, הנה ההצעה שלי: עשו עכשיו את המעשה הטוב שלכם –הקישו בגוגל "קמחא דפסחא תשפ"ב חב"ד תל אביב" והצטרפו לקמפיין השנתי שלנו לגיוס סלי מזון, עזרה וסיוע למשפחות נזקקות, והשנה גם למשפחות פליטי אוקראינה, לקראת חג הפסח הבא עלינו לטובה.
המעשה הטוב הזה ימלא את לבכם בתחושה טובה – שמחה ואושר, אמונה וביטחון. וזכות הצדקה והחסד תעמוד לכם לשמירה והגנה ולהתברך בכל המצטרך לכם בגשם וברוח – אמן!
הכותב הוא שליח חב"ד לשכונות הצפון החדש ורב בית הכנסת סי אנד סאן בתל אביב