איש ה"היי-טקס" הישראלי נדיר אקרמן (מייסד ופאונדר!) מבית היוצר של "ארץ נהדרת", פרץ לתודעתנו בסוף 2021 ועורר שיח היי-טק ישראלי רגשי וייצרי. את השיח, שהיה בו תמהיל של קנאה וביקורת, הפכו חלק משרי הממשלה ליעד כלכלי-חברתי של ממש.
לפני חודשיים הציג שר החוץ לפיד תוכנית ממשלתית שתביא מיליון ישראלים להיי-טק. שר האוצר ליברמן הביע ספקות לגבי היעד השאפתני וביקש "להסתפק" בהכפלת מספר המועסקים בענף ההיי-טק, שעומד כיום על כ-380 אלף עובדים. שר האוצר אמר עוד, כי "הממשלה השקיעה 11 מיליארד שקלים בצמצום פערים".
מבלי לפגוע בכבודם של השרים, הצהרות דומות ואפילו תקציבים בהיקף דומה נשמעו והושקעו בעבר הלא רחוק, אך לא הובילו לשינוי של ממש, בין היתר בשל העובדה שההתייחסות של קובעי המדיניות (מכל המפלגות ובכל הממשלות) בשנים האחרונות התאפיינה בקיבעון מחשבתי במקרה הטוב, ובהתעלמות מהמציאות במקרה הטוב פחות.
נכון להיום, כ-70% ממקומות העבודה בהיי-טק ממוקמים במרכז הארץ ואינם זמינים לתושבות ולתושבי הפריפריה – נתון שיש לו קשר ישיר לפערי ההכנסה והמעמדות בחברה הישראלית. כך לדוגמה, ההכנסה של תושבי מרכז הארץ גבוהה בכ-35%, כאשר גם בתחום ההשכלה יש פערים גדולים ומדאיגים מהם עולה כי רק 30% מצעירי הפריפריה לומדים באקדמיה, לעומת כ-50% במרכז. כתוצאה מכך, רק כ-10% מאנשי הפריפריה עוסקים במשלח יד אקדמי.
לצערי, זה מה שקורה כשהמילים הגבוהות מתנפצות על קרקע המציאות. אז כששרי הממשלה מפריחים סיסמאות על "מיליון עובדים" או אפילו "הכפלת המצב הקיים", הם למעשה מציעים למאות אלפי צעירים בגילאי 25-35 לעזוב את בתיהם ואת מחוזות ילדותם ולהגר לאזור המרכז הצפוף והיקר.
כלומר, כדי שהתוכניות מרחיקות הלכת יצליחו – תושבי הפריפריה אמורים לעבור ולהתגורר במרכז. מכיוון שזה לא קרה עד היום, זה גם לא יקרה בעתיד, ובצדק.
הקורונה הוכיחה שאפשר גם אחרת – עוד קלישאה שהפכה שכיחה – אבל במקרה הזה גם התבררה כנכונה. תוך זמן קצר גילו העובדים והמעסיקים (מסביב לגלובוס וגם כאן בישראל) גמישות מחשבתית ויכולות לוגיסטיות לא מבוטלות, וביחד גרמו לביטוי השגור "לצאת מהבית לעבודה", להישמע קצת אחרת. והנה זה פלא, שוק העבודה לא עמד מלכת, ויש מעסיקים רבים שמוכנים להישבע שהתפוקה אף עלתה באופן ניכר. כולנו גילינו את היתרונות של הזום וחלק מאיתנו עדיין נהנים מניצול הזמן היעיל עד עצם היום הזה.
הרצון של צעירות וצעירים מוכשרים מהפריפריה להישאר לגור בבית, אך גם לא לוותר על חלום ההשתלבות בהיי-טק, הינו בבחינת מתוק מעז. אנחנו קוראים לזה תעסוקה היברידית: מועסקים בחברות היי-טק במרכז ועובדים כמה ימים בשבוע מהבית, או מבית הקפה בצפון או בדרום. המודל הזה משלב בין עבודה מהבית למשרד, אבל גם מצמצם את הפערים בין המרכז לפריפריה.
בימים אלו ממש אנו מוציאים לדרך את הפיילוט הראשון של התעסוקה ההיברידית בצפון הארץ, שמשלב הכשרה במקצועות ההיי-טק ובשיפור האנגלית (אחד החסמים הגדולים ביותר להשתלבות בתעשייה), לצד הכוונה תעסוקתית וליווי המועסקים עד לשילובם המלא במקומות העבודה.
חג פסח הוא חג החרות. ולחרות פנים רבות. אחת מהן היא החרות המחשבתית, שמעודדת חשיבה יצירתית ואומץ לשנות דפוסי עבר. חרות מחשבתית חשובה בכל ימות השנה, ואם מקבלי ההחלטות שם למעלה, יסכימו להביט על המציאות מנקודת מבט שונה, אולי בפסח הבא נתחיל לראות ניצנים של שינוי, אמיתי, בפערים שבין המרכז לפריפריה בישראל.
הכותבת היא מנכ"לית עמותת 'אחינועם' לקידום שוויון הזדמנויות