"שתזכה לשנה הבאה - עד 120 שנה", שרים כולנו בהתלהבות בכל מסיבת יום הולדת, אבל רק מעטים מאיתנו מקדישים תשומת לב למגבלה המוזרה "120 שנה". מה פתאום 120? מדוע לא רק 100 או 150? ובכלל, למה לא חיי נצח? המקור לכך הוא כמובן בתורה, שבה נאמר שלאחר המבול החליט הקב"ה לקצוב את שנות חייו של האדם, "והיו ימיו מאה ועשרים שנה".
מאז הפך 120 למספר המבטא שלמות חיים נדירה, שרק מעטים ומיוחדים זוכים לה – ובהם למשל משה רבנו, המנהיג הגדול, שעליו מעידה התורה ואומרת: ”ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו“. מכאן בא האיחול היהודי המקורי, שכמובן גרר בעקבותיו את העיסוק בשאלה מה מאחלים לאדם החוגג את יום הולדתו ה־120. אלא שאותי מעסיקה יותר השאלה איזו מתנה מביאים למי שהצליח להאריך ימים וחוגג 120. ומדוע הדבר מעסיק אותי? כיוון שממש היום הוזמנתי להשתתף בחגיגת יום הולדת שכזו. בעצם, לא רק אני הוזמנתי, אלא גם אתם. כולנו.
בדיוק היום, י"א בחודש ניסן, מציין העולם כולו את יום הולדתו ה־120 של המנהיג היהודי הגדול בדורנו - הרבי מליובאוויטש', זכר צדיק לברכה. הרבי אומנם נפטר ונסתלק מן העולם בשנתו ה־92, אלא שכשמדובר במנהיג בסדר גודל שכזה, שנות חיו אינן נמדדות אך ורק בנוכחותו הפיזית בעולמנו, אלא בשנות השפעתו הרוחנית ובהשראתו המנהיגותית, שלא זו בלבד שלא נסתיימה או נחלשה עם פטירתו, אלא אף הולכת ומתעצמת, גדלה ומתרחבת, בכמות ובאיכות, משנה לשנה. כפי שיכול להעיד למשל כל מי שנחשף לפועלם ההרואי של שלוחי חב"ד באוקראינה לאחרונה, וזו רק דוגמה אחת קטנה.
אין פלא שיום הולדתו ה־120 של הרבי צוין בפרלמנטים ובתי מחוקקים בכל רחבי תבל, שהכריזו על יום הולדתו של הרבי כ"יום החינוך" העולמי. אל ההצהרה הזו הצטרפו שרים, חברי כנסת, מנהיגים וראשי ערים רבים מכל קצות הקשת כאן בישראל. ואם כל אלו חוגגים, אך מתבקש שגם אנחנו נציין את היום המיוחד הזה - ואף נביא עמנו מתנה מתאימה, כזו שתקלע לטעמו של חתן השמחה.
ובכן, מה שהרבי אהב יותר מכל הוא לעשות טוב. הרבי האמין בכוחו של הטוב. כך למשל הסביר הרבי מדוע בהגדה של פסח ממוקם הבן החכם דווקא בסמיכות ובשכנות לבן הרשע. שהרי כיצד ייתכן שהחכם הצדיק לא בורח ומתרחק משכנותו של הרשע, בניגוד לנאמר "אוי לרשע ואוי לשכנו"? החכם, האיר הרבי, מכיר גם את המשך הפתגם: "טוב לצדיק וטוב לשכנו". ומשכך, הוא אינו חושש מהרשע שבעולם, כיוון שמעט אור דוחה הרבה חושך, ובכוחו להשפיע ולהפוך כל רשע ורע - לטוב.
זהו המוטו המרכזי העומד בבסיס הגותו ופועלו ההיסטורי של הרבי, וזוהי המתנה שאותה הוא ללא ספק ישמח לקבל. אל תסתפקו ב"טוב לצדיק", בטוב הקיים בכם - פעלו שיהיה גם "טוב לשכנו", והשתדלו להשפיע, ולו במעט, גם על הסובבים אתכם. לא חסר במה. זה יכול להיות לימוד תורה, הנחת תפילין, נרות שבת, מזוזה כשרה, כשרות, חינוך יהודי או נתינת צדקה ואהבת ישראל. כפי שאמר הרבי: "רק עוד מצווה אחת ומעשה טוב אחד - ונזכה לגאולה".
הכותב הוא שליח חב"ד לשכונת הצפון החדש ורב בית הכנסת