בשבועות האחרונים ממשלת ישראל קוצרת הישגים בזירה המדינית המזרח תיכונית: מפסגת שארם א־שייח, דרך פסגת שדה בוקר ועד לחתימת הסכם סחר חופשי עם איחוד האמירויות. מי שעוקבת מקרוב מאוד אחר ההתפתחויות היא דווקא סין, ולאו דווקא בהשתאות, אלא מתוך חשש עמוק לאינטרסים שלה. דווקא על רקע זה, יש לישראל הזדמנות למנף את מעמדה האזורי כדי להשפיע על סין בסוגיות אזוריות – איראן והפלסטינים.
בשנתיים האחרונות הפך המזרח התיכון לזירה דיפלומטית חשובה עבור סין, הרבה מעבר להסתמכות שלה על משאבי אנרגיה מהאזור. סין רואה בירידה בהשפעתה של ארצות הברית באזור הזדמנות לקדם את דימויה כמעצמה עולמית אחראית ולהגביר את השפעתה. בנוסף, תמיכתן המפורשת של מדינות ערב בסין בכל הקשור ליחס למיעוט האויגורִי המוסלמי בחבל שיג'יאנג נחשבת קריטית בבייג'ינג.
כדי לקדם את מטרותיה, כמה חוקרים מציינים כי סין אף חותרת לתקוע טריז בין ארצות הברית לשותפיה הערבים באמצעות מכירת כלי טיס בלתי מאוישים לאיחוד האמירויות וסיוע לסעודיה בייצור טילים. ציר מאמץ סיני נוסף הוא פרישת "דרך משי דיגיטלית" – תשתיות של טכנולוגיית מידע ותקשורת ההולכות ותופסות מקום נכבד בכל רחבי המזרח התיכון - ממצרים, דרך סעודיה והמפרץ הפרסי ועד לבנון וסוריה.
סין ראתה במבצע "שומר החומות" ובתמיכה האמריקאית בישראל הזדמנות להפגנת מנהיגותה הבינלאומית. כדי לערער על עמדתה המוסרית של ארצות הברית, סין ניהלה קמפיין חריף נגדה על תמיכתה בישראל במבצע וכינתה זאת "עמידה מנגד למצפון והמוסר של האנושות". מעבר לרטוריקה האנטי־אמריקאית והאנטי־ישראלית הבוטה, סין ניצלה את נשיאותה התורנית של מועצת הביטחון כדי לנסות לכפות הפסקת אש בשלב מוקדם בין ישראל וחמאס, אשר הייתה פוגעת בהשגת יעדיה המבצעיים של ישראל.
ישראל וארצות הברית נדרשו למאמץ דיפלומטי לסיכול מהלכי סין באו"ם. מצדה, ישראל לא נותרה חייבת. היא הצטרפה לראשונה להצהרה של 44 מדינות שנמסרה למועצת זכויות האדם של האו"ם, ובה הובעה "דאגה" ממצב זכויות האדם בחבל שינג'יאנג.
מלכתחילה, סין התייחסה בשלילה להסכמי אברהם וראתה בהם כלי לחיזוק מעמד ארצות הברית באזור. אולם בחודשים האחרונים, וכנראה בהשפעת שותפיה הערבים, ניכר שינוי בעמדה הסינית, וכפועל יוצא הערכה למעמדה המתחזק של ישראל במזרח התיכון. עם זאת, פסגת הנגב אמורה לעורר דאגה בסין: היא הוכיחה שלמרות חילוקי הדעות, ארצות הברית נותרה בעלת ברית חשובה לשותפותיה במזרח התיכון.
בייג'ינג רואה כיצד ישראל משתמשת במעמדה האזורי על מנת להגביר את השפעתה ארצות הברית ולקדם את האינטרסים האמריקאיים – וזאת על חשבונה של סין. מבחינתה, פסגת הנגב והשיח על "ארכיטקטורה אזורית חדשה" הינם מקרה נוסף של קואליציה אזורית בהובלה אמריקאית שחותרת לפגוע בסין.
עימות חוזר בין ישראל לסין אינו בלתי נמנע. סין מכבדת שחקנים בעלי עוצמה – את הישגיהם המדיניים ואת האינטרסים האסטרטגיים שלהם. בתיאום עם שותפותיה האזוריות, ישראל צריכה למנף את המצב החדש מול סין ולנצל השפעה זו גם בהקשר האיראני וגם בהקשר הפלסטיני. ספק אם לסין אצה הדרך לחידוש הסכם הגרעין עם איראן שעלול להחליש את התלות האיראנית בה, וכפועל יוצא להעלות את המחיר הנמוך שבו היא רוכשת נפט איראני. לבייג'ינג אין שום עניין להקל על ארצות הברית בלסמן וי על הסכם הגרעין ולאפשר לה למקד תשומת לב רבה יותר באסיה ובסין.
מעבר לכך, לישראל יש אינטרס מובהק למנוע מופע סיני חוזר של הובלת קמפיין אנטי־ישראלי חריף באו"ם בעת סבב אלימות עתידי עם הפלסטינים או עם חיזבאללה. כחברה קבועה במועצת הביטחון, סין משמשת כמעט כל שנה נשיאה תורנית. השנה היא תשמש נשיאה תורנית בחודש אוגוסט, שהפך בחלק מהשנים האחרונות למועד לפורענות במזרח התיכון. לממשלת ישראל יש לא מעט קלפים ביד עכשיו. האם תשחק בהם בחוכמה?
וויטי היא מנכ"לית מכון המחקר SIGNAL; שטיינר הוא מנהל מחלקת המדיניות במכון