ב־24 בפברואר 2022 בא הקץ לעולם שבו הדור שלי גדל. עולם הפיתוח, השלום, הכללים והערכים הדמוקרטיים הפך לעולם של מלחמה, חרדה, פחד מהמחר. מדי יום אנחנו עדים לתמונות מאוקראינה או מהגבולות, שבהם רואים המוני פליטי מלחמה עוזבים את מולדתם.
נולדתי בפולין, בקרקוב, שנקראה במשך שנים בירת התרבות האירופית. כעת נראה שהיא, יחד עם ורשה, הפכה להיות עמדת הקבלה האירופית לפליטים. מאז תחילת המלחמה יותר משני מיליון פליטים נכנסו לפולין. מעולם בהיסטוריה האירופית לא היה גל כזה פתאומי ומסיבי של פליטים למקום אחד. כולם מצאו מחסה בטוח בבתים הפרטיים של פולנים. ארגונים לא ממשלתיים על הגבול הקימו נקודות קבלה שבהן האוקראינים יכולים להתחמם, לאכול משהו ולנוח לפני המשך מסעם. הפליטים חוצים את הגבול ברגל, במכונית או ברכבת ומגיעים לנקודת הקבלה מותשים לחלוטין.
כנשיאת סניף קרקוב של האגודה החברתית והתרבותית של יהודים בפולין וכן כנשיאה של הקרן ליהדות, כשראיתי את התמונות מתחנת הרכבת בקרקוב ואת המוני הנשים והילדים מצטופפים יחד, ידעתי שאני רוצה לעשות משהו בנידון, גם אם מדובר בטיפה קטנה בים; ידעתי שנעשה כל שביכולתנו כדי לספק קורת גג זמנית ובטוחה מעל ראשיהם של פליטים.
או אז נתקלתי במודעה שהכריזה על תוכניות מענק למתן סיוע חירום לאוקראינה. מילאתי טופס קצר, ביקשתי את הסכום שלו אני זקוקה והתחייבתי לארח את הפליטים בבתי מלון בקרקוב. המטרה שלי הייתה להכיל 250 אנשים ללילה אחד או 125 אנשים לשני לילות. לאחר יומיים קיבלתי תשובה חיובית. עברו יומיים מהרעיון ועד קבלת הכסף. כמובן שזה לא היה חף ממכשולים. כל ההוסטלים בקרקוב כבר היו תפוסים ופחדתי ממחירי המלונות. אבל גם כאן התברר שהלב של אנשים גדול מהרצון להתעשר, ובתי מלון הסכימו לפתוח את דלתם במחיר של אכסניה.
בנוסף, בתוך זמן קצר הצלחתי לגבש קבוצה של אנשים שהיו מוכנים ללכת לתחנת הרכבת, לאסוף פליטים, לקחת את המזוודות שלהם, להעביר אותם במכוניות למקומות ייעודיים, וכך שוב ושוב. בתוך פחות משבוע כבר עזרנו ל־45 פליטים, ובתוך שבועיים כבר אירחנו כמעט 100 אנשים. כיום 140 אנשים כבר ישנים בשקט.
אומנם מדובר בעזרה למספר מצומצם של אנשים, אך זו עזרה אמיתית לאנשים אמיתיים. בעוד כמה עשורים, כשאשב עם נכדיי, אולי הם יבואו אליי וישאלו מה עשיתי כשרוסיה תקפה את אוקראינה, ואני אוכל לומר שעזרתי, שהיוויתי דוגמה לדור הבא. אוכל להגיד שתיקון עולם הוא לא ביטוי ריק, אלא עבודה יומיומית על העולם שסביבנו. ששווה להיות הגון.
אני רוצה להוכיח שהמסורת היהודית חיה ובועטת. אני אספר לנכדיי על משפחה מחרקוב, שלא יצאה מחדר המלון שלה במשך ארבעה ימים בשל החשש מהפצצה. אספר להם על אמא עם שלושה בני נוער שפחדה לסמוך עליי כי היא כבר שמעה על מקרים של סחר בבני אדם. אספר להם על משפחה בת שבע נפשות שעם כניסתה לדירה יפה במרכז קרקוב נדהמה כי מעולם לא ישנה במקום כל כך נחמד. ב־24 בפברואר 2022 בא הקץ לעולם שבו הדור שלי גדל. ובכל זאת, אני בוחרת להסתכל עליו כהזדמנות להתחיל מחדש.
הכותבת היא מייסדת הקרן ליהדות